ברחבת בית הג'וינט ברחוב קפלן בירושלים סמוך לכניסה הראשית לאוניברסיטה העברית גבעת רם, נמצא מבנה כיפתי שצורתו מזכירה "איגלו" בעל נוכחות ובולטות מוקף מדשאה. עברתי לידו לא פעם, אולם אף פעם לא התעמקתי מהו בדיוק מבנה מיוחד זה. השלט היחידי הניצב לידו הוא שלט "הטיפוס אסור" חוץ ממנו אין שום שלט הסבר על המבנה המיוחד. מה בדיוק מבנה זה? בירור קצר מעלה כי המבנה הכיפתי הוא פסל סביבתי שנקרא "שעון שמש 1980", פרי יצירתו תכנונו של האמן הנודע חתן פרס ישראל, דני קרוון. הפסל מורכב ממבנה אבן כיפתי בצורת "איגלו" מצופה או בנוי באבנים מסותתות הנחצה באמצעו על-ידי מסלול מדרגות המזמין את הצופה לטפס על המבנה (באמצעות המדרגות, א.א). ליד המבנה הכיפתי מטרים ספורים דרומית לו נבנה משטח בצורת חצי-עיגול, הבנוי בשיפוע ועשוי אבנים מנוסרות ומלוטשות. על המשטח חרוצות-מסומנות שנתות, הקוראות לצופה לעמוד בנקודת המפגש שלהן ולהוות "מחוג" המטיל צל על השנתות ומסמן את השעה. מבנה הכיפה עצמו הוא שעון שמש. המדרגות על הכיפה שכיוונן ממזרח למערב, מזכירות את שעוני השמש הציבוריים בתקופת בית ראשון בהם ראו את השעה על-פי הצל שהושלך על המדרגות: "וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל ה' וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: (מלכים ב כ 11).

למה התכוון קרוון?

מומחי אמנות ובהם חוקרת האמנות אריאלה הירש, טוענים כי קרוון ניסה ליצור ביצירה זו שעון שמש באמצעות מבנה מדרגות כניסיון לשחזר את שעוני השמש שהיו בירושלים בתקופת בית ראשון. קרוון משתמש באלמנטים אדריכליים האופייניים לירושלים ובהם הכיפה, תעלות השקיה וסיתות האבן. תעלת המים מסמלת גם את החיים ואת תלותה של ירושלים במים. כיווני מזרח-מערב שעל הפסל, מציינים גם את כיוון הזריחה והשקיעה של השמש, וגם את כיוון הר-הבית, אליו פונים יהודים בתפילה. אריאלה הירש מציינת כי בשפתו האמנותית של קרוון, קו-המים הוא גם קו החיים, מופיע במרבית עבודותיו מאז עבודתו הסביבתית הראשונה באנדרטת הנגב בשנת 1968.