לאחרונה פרסם המוסד לביטוח לאומי, שאינו חשוד חלילה באנטישמיות או שנאת מדינת ישראל, דוח שבזמנים כתיקונם היה מזעזע את אמות הסיפים, אולם נבלע כמעט לחלוטין בשטף הידיעות הביטחוניות. על-פי דוח זה, ישראל ממוקמת במקום הראשון בין מדינות המערב באחוז העניים, קל וחומר ילדים עניים. מספר העניים הכללי מגיע על-פי הדוח ל-1.98 מיליון, ובמילים אחרות, כל ישראלי חמישי מוגדר במובהק כ"עני". מטריד לא פחות הנתון המתייחס לילדים עניים, 872 אלף, כלומר קרוב ל-30 אחוזים מכלל הילדים במדינת ישראל הינם עניים וכן 158 אלף אזרחים ותיקים, שזה כל אזרח ותיק רביעי, כולל לא מעט ניצולי שואה שעברו את התופת. הדוח גם מתייחס בהרחבה לעובדה שפער ההכנסות במדינה, שפעם נחשבה לשוויונית יחסית בקנה מידה עולמי, הולך וגדל משנה לשנה ותואם פערים שקיימים בא מעט מדינות עולם שלישי לא מפותחות. אולם, וזה אולם גדול, מה שקומם אותי במיוחד הייתה העובדה שמחברי הדוח בביטוח הלאומי ציינו בגאווה בלתי מוסתרת שלולא הקצבאות שהם מעניקים, המצב היה חמור שבעתיים. ובמילים אחרות: הדוח מאשש את מה שבפועל כולנו יודעים, שבמדינת ישראל קיימות יותר ויותר שכבות באוכלוסייה שאינן יצרניות כלל ועיקר, ובמקום לעבוד הן סמוכות אל שולחן הגביר הגואל, קרי המוסד לביטוח לאומי. הדוח לא רק שאינו מציין עובדה זו כ"בעיה", אלא גם לא מציע פתרונות למצב הולך ומחמיר זה של יותר ויותר עניים ויותר ויותר אי-שוויון בהכנסות. ומד שמטריד לא פחות מהדוח עצמו היא העובדה שרוב רובם של כלי התקשורת ממשיכים להתמקד 99 אחוז מהזמן בבעיות המלחמה והביטחון, שכבודם במקומם מונח, אולם כמעט ולא מקדישים זמן לנושא שלטעמי יש לו משמעות לא פחותה ומאיים, תרתי משמע, על היציבות הלאומית והחברתית שלנו לא פחות מהטילים האירנים וטילי החות'ים התימנים. כלי התקשורת מקדישים זה שנה ויותר אינספור פאנלים בנושא המלחמה, ואלם היכן הם הפאנלים שדנים לעומק בסוגיות קריטיות דוגמת העוני, קל וחומר מצבם של ילדים ושל קשישים, וסוגיות דוגמת מערכת החינוך המתדרדרת והולכת אל פתחו של העולם השלישי, מערכת הבריאות שבה "אלה שיש להם" מקבלים הרבה יותר מ"אלה שאין להם", סוגיית מערכת התחבורה הציבורית שזה מכבר הפכה לבדיחה ובכלל, כל מה שקשור לרווחתו של האזרח. אדגיש כי כשלושה מיליון וחצי ישראלים הינם חסרי דיור ונאנקים תחת גובה השכירות. אני תוהה היכן הם מקבלי ההחלטות בממשלה ובכלל, שבמקום להתעסק בזוטות ובהתקוטטות חסרת תוחלת, יגבשו תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח שתשנה את המצב הזה מיסודו, תגדיל משמעותית את התעסוקה, מה שללא ספק יקטין את ממדי העוני ויגדיל את קצב הצמיחה ויעניק ליושבים בציון שמץ של תקווה לעתיד טוב יותר?