בשונה מרוב הכלכלנים הישראלים, העמדה שלי תמיד הייתה לאפשר לחרדים לא לשרת בצה"ל (ובטח שלא להחליף שירות צבאי בשירות אזרחי - זה סתם רמאות יקרה ולא יעילה), ובמקביל למנוע מהם את כל ההטבות. לא בצורה מפלה: לבטל בישראל את קצבאות הילדים (בכלל או לכל ילד שלישי/רביעי ומעלה), ביטול מוחלט של מימון חינוך שאינו מלמד ליבה, וכמובן הפרדת דת ממדינה ועצירת המימון של כל המנגנון היקר והמזיק של שירותי הדת והישיבות בישראל.
כרגע אני לא יודע מה הדבר הנכון. מצד אחד, כמו רוב הכלכלנים, אני מבין את הנזק האדיר של נטל המילואים, שניתן לצמצם משמעותית בעזרת גיוס חרדים, קבוצה שחלקה באוכלוסייה החייבת גיוס לא רחוק מרבע. מצד שני, כפי שכתבתי לא פעם, גיוס החרדים ישפיע מאוד על צה"ל. לא רק הדרת נשים אלא האצת חדירת הכהניזם לצה"ל. כבר רבים מאוד מהחיילים לא רואים בערבים בני אדם והתנהגותם בעזה וביו"ש בהתאם.
האיום הכלכלי על מדינת ישראל בטווח הארוך הוא השילוב של הריבוי הגבוה והטפילות הכלכלית של החרדים. יש הטוענים שדווקא הגיוס לצה"ל יסייע לחרדים לשנות את התנהגותם. אני סקפטי. אולי דווקא עסקה עם החרדים שפוטרת אותם מגיוס (לשנים מוגבלות) ומשחררת את משלם המיסים מהנטל הכבד, יותר אפקטיבית.
האיום הפנימי הנוסף על עתידה של מדינת ישראל דווקא מגיע מהמשיחיים/אמוניים - תומכי המפלגות של איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' (ולא רק). אם הקבוצה הזו - שהולכת וגדלה - תמשיך לשלוט במדינת ישראל על-ידי קניית החרדים (תקציבים וחוק השתמטות) ובעזרת הביביסטים, הסיפור נגמר. אין קיום למדינה יהודית מוקפת אויבים אם היא לא מדינה ליברלית משגשגת.
כשזה מגיע לאופי של מדינת ישראל יש הרבה מהמשותף לחרדים שמשתמטים משירות והדתיים המשיחיים שמתגייסים בחדווה. כתב על זה לא רע רוגל אלפר בהארץ.