באופן סימלי הביאה המלחמה האחרונה בצפון, בה הוכה קשות ארגון המרצחים חיזבאללה, לחיסול תחנת הטלוויזיה שלו "אל מאנאר", ובערבית "הזרקור" ולהבדיל אלף אלפי הבדלות הפכה את מנרה שלנו, כמו גם את קריית שמונה, לסמל לדורות הבאים לעמידה איתנה כנגד כוונת החיזבאללה להחריב אותה לחלוטין ולהבריח את כלל תושביה. הציפיה שלי הינה כי מקבלי ההחלטות, בממשלה ובכלל, יציבו את מנרה וקריית שמונה, כמו גם את יתר היישובים והערים שנחרבו כמעט עד היסוד בגליל, בתור יעד לאומי, חברתי וכלכלי מהמעלה הראשונה. לטעמי, כאדריכלית, לא די בשיקום הפיזי של רבבות הבניינים שנהרסו, הן בנייני מגורים והן מבני ציבור וכן שיקום התשתיות שנפגעו קשות, דוגמת כבישים, רחובות, גנים ומרחב ציבורי בכלל. היעד צריך וחייב להיות בנייה מחדש (!) של הגליל, זאת תוך תכנון מוקפד שיהפוך אותו במהלך העשור הקרוב ואלה שאחריו לחבל הארץ האטרקטיבי והמתחדש ביותר במדינת ישראל, שיהפוך להיות אבן שואבת למאות אלפי ישראלים שיגיעו אליו ממרכז הארץ, שיעניק איכות חיים גבוהה לתושביו, כולל תעסוקה ראויה, תרבות פנאי, חינוך, בריאות ותחבורה נגישה, ושיהפוך להיות הן חממה לחברות הייטק והן מוקד תיירות לארץ ולחו"ל. הייתי ממקדת כאבן ראשה לתוכנית האסטרטגית הזאת את הפיכת קריית שמונה מעיירה בת 20 אלף תושבים, שרוב רובם של תושביה נטשו אותה בתוקף הנסיבות ורק מתי מעט נותרו בה, לעיר מטרופולין גדולה וחזקה בת רבע מיליון תושבים. אין מדובר כאן בחלום באספמיה, קריית שמונה משתרעת על פני 15 אלף דונם בקירוב, כשטחה של רמת גן בת ה-180 אלף תושבים ונהנית ממשק מידי לארץ פלגי מים של הירדן ושלוחותיו. אפשר, בתכנון נכון, להביא אליה באמצעות פטור ממיסוי והטבות נוספות, חברות הייטק וביוטכנולוגיה, להקים בה אוניברסיטה לתפארת, זאת באמצעות הרחבת מכללת תל חי, למשוך אליה מורים ואקדמאים בכלל וכמובן למשוך אליה מאות אלפי צעירים, זאת באמצעות סבסוד ממשלתי לדיור, זאת תוך דגש על סיוע למאות אלפי ישראלים שהשתתפו במלחמה האחרונה. בניית "קריית שמונה הגדולה" תשלב בתוכה התחדשות עירונית מהיסוד של כל הבניינים שנפגעו במלחמה, אולם גם תכלול בניית שכונות חדשות בתכנון מוקפד שיעניק לתושבים לא רק דיור כהלכתו אלא, כאמור, את כל סל איכות החיים שממנו נהנים כיום תושבי "מדינת תל אביב". כך גם בערים ויישובים נוספים ברחבי הגליל. דגש מיוחד, לטעמי, צריך יהיה להעניק לנושא התיירות, לא להסתפק בשיקום תיירות הצימרים הקיימת, אלא ליזום הקמת עשרות בתי מלון וכפרי נופש, כפי שקיימים באזורים ירוקים דומים בחו"ל. בד בבד לשיקום את כלל ערי ויישובי הצפון ובנייתם מחדש. יש להגשים סוף-סוף את חלום קירוב הפריפריה למרכז הארץ. אין שום סיבה שבעולם, שבאמצעות שילוב השקעה ממשלתית עם זכייניות מחו"ל, תיסלל סוף-סוף רכבת מהירה שתגיע מהמרכז לכל קצוות הגליל והגולן תוך מקסימום 45-60 דקות נסיעה מהירה ונוחה מתל אביב ומרכז הארץ. פעולה זו, לכשעצמה, תהווה ללא ספק זרז משמעותי נוסף בהחלטה של ישראלים רבים לבנות את עתידם בגליל. לתוכנית זו יהיה לטעמי ערך שלא יסולא בפז לטווח הארוך, הן מבחינת חישוק הריבונות של מדינת ישראל על הגליל והגולן, הן מבחינה כלכלית של הבאת המשק הישראלי לצמיחה מחודשת, והן למינוף ענף הנדל"ן המדשדש. בל נשכח גם כי מדינת ישראל, שכבר היום נחשבת לאחת הצפופות בעולם, אמורה להכפיל את תושביה מכ-10 מיליון כיום לכ-20 מיליון תוך 30 שנה בלבד. ברור לכל כי התחזקות הצפיפות הבלתי נסבלת במישור החוף עלולה תוך שנים ספורות לגרום לקריסת תשתיות כללית, מה שמחייב להפוך את יישוב הצפון כאלטרנטיבה למניעת תרחיש זה. לסיכום, כאדריכלית וכמי שמכירה היטב את מקבלי ההחלטות, בענף הנדל"ן, התשתיות ובכלל, אני מאמינה בכל ליבי כי החזון ששורטט לעיל הינו בהחלט בר קיימא, דווקא בעת הזאת בה כולנו מייחלים לעידן חדש שיביא עימו תקומה והרבה תקווה!