זו תמונת המצב: הדרג הפוליטי מנסה לשמר את עצמו. להלחם במשימה הלאומית - תיקון המדינה. לא גיוס חרדים, לא ועדת חקירה לא הכרעה בשדה הקרב. שנה ושלושה חודשים מתחילת המלחמה, היחידים שמובילים תיקון אלה אנשי צו 8 - המילואימניקים ואנשי החברה האזרחית. יוזמות פרטיות ומאורגנות, מתנדבים במדים ועל אזרחי. הם מתקנים בתים בצפון ובדרום, מתקנים את החברה ומתקנים את הביטחון.
אף ממשלה לא שולחת אותם, הם שולחים את עצמם. הדרג הפוליטי, לעומת זאת, עושה רק דבר אחד - מנסה לשמר את הקיים. זו לא שמרנות מדינית אלא שמרנות אישית. בדומה למפא"י של אחרי מלחמת יום הכיפורים. הממשלה היא המטרה ולא הכלי. ומכיוון שהיעד הוא הקפאת מצב ולא תיקון התקלות שהובילו ל-7.10, אין להם אפשרות לגעת בכלום. אי-אפשר "להחליף את כולם" - כי הם לא מוכנים להתחלף. אי-אפשר לבחון את הצבא, כי אז בוחנים אותם.
התנגדות לתיקון המדינה, בריחה מלקיחת אחריות, היעדר דוגמה אישית - כל הרפש הזה הוא תוצר של הדחקה והכחשה. ניסיון לשמור עוד קצת על הכוח והשררה. לא על המדינה. כך, שנה ושלושה חודשים אחרי האסון, הצבא חוקר את עצמו במקום שוועדת חקירה עצמאית תחקור אותו ואת הדרג המדיני. עניין בלתי מתקבל על הדעת.
קונספציית הצבא הקטן נשארה בדיוק כפי שהיה לפני המלחמה. המון הצהרות נגד אבל בפועל מסכלים כל מאמץ של גיוס חרדים והרחבת השורות. אין להם שום פתרון לעומס שמוטל על המילואימניקים, לירידה בסד"כ של 13,500 פצועים, אלפי חיילים שנשרו מלחימה ועוד מספר כואב להחריד של הרוגים.
שוב אומר: זו זכות גדולה לשרת את המדינה. תמיד. זו בושה גדולה שהממשלה מעודדת השתמטות. השירות שלנו הוא למען המדינה ולא בגלל הממשלה.
שנה ושלושה חודשים מתחילת המלחמה, משאיות סיוע עמוסות עוברות לעזה בלי שהתקיים דיון על הפעלת לחץ. קו הפרימטר בעזה, שהייתה עליו הסכמה רחבה בצד הימני של המפה, נותר כשהיה. לא הפכו אותו לשטח חקלאי ישראלי, לא בנו בו יישובים. למעשה, אפילו לא התקיים דיון בנושא.
ההסכם עם לבנון משמר את הקונספציה שיש על הגבול "אזרחים" לבנונים. לא משנה איך שופרות הממשלה יציגו את זה, כך נראה ההסכם. קונספציית ההרתעה חזרה בכל כוחה. והכי חמור, חזרה הקונספציה שמדינה כמו שלנו יכולה להתנהל ולהיות בטוחה כשהחברה שלה נקרעת לגזרים, כאילו לא ראינו מה קרה ב-7 באוקטובר בעקבות ניצול האויב את השבר בחברה הישראלית.
לצערי, שיח האחדות נהיה אצל רבים מדי מאוס, לא רלוונטי. להפך - כולם שונאים את כולם. בכנסת, בתקשורת, ואין כמובן שום אחריות לממשלה ולמי שעומד בראשה. למעשה, המקום היחיד שבו נוהגים אחרת הוא במילואים ואצל אזרחים שהחליטו לעשות מעשה. הם מובילים את התיקון. בשטח, לא בתיאוריה. אם מצאתם את עצמכם יושבים בבית, כועסים, רוטנים, מיואשים - אתם בצד הלא נכון של קו פרשת המים. ככה שומרים על המחדל האדיר שהיה.
הבחירות יגיעו, המערכת הפוליטית תתיישר לרצון העם. עד שזה יקרה יש לנו מדינה מופלאה שצריך לשמור עליה. יש עם מדהים עם סיפורי גבורה, נחישות ומסירות. מגיע לו שיובילו אותו קדימה, במקום אלה שבכנסת אשר בורחים מהמציאות ומתבזים.