הזמנתי לביתי את אהרון ברוס, שעלה לבדו מארה"ב לפני 15 שנה כדי לשרת כלוחם גבעתי.
אחרי השחרור הוא בחר לבנות את חייו כאן בארץ וצמח להיות מנהל שיווק בחברת הייטק מצליחה. בחרבות ברזל הוא היה מראשוני הנכנסים ללחימה בצפון הרצועה, כמילואימניק.
לאחר שבועיים של לחימה רציפה אירעה היתקלות קשה. המפקד שלו, עמרי יוסף דוד ז"ל, וחייל נוסף נאלצו לעבור בתוך שטח חשוף וחטפו כדורי צלפים שנורו מבית ספר של אונרא.
אהרון היה באותו הזמן בתוך מבנה מוגן במרחק 20 מטר מהם.
אהרון השיב אש למקורות הירי, אך הוא החליט שהוא חייב לחלץ את מפקדו עמרי, אז הוא עזב את המבנה המוגן, יצא בריצה מהירה לתוך שטח ההשמדה והחל להרים את מפקדו עמרי ואז חטף שני כדורי צלף בשתי רגליו.
אהרון נפל. רגליו חדלו לתפקד. עמרי כבר היה הרוג. אהרון זחל תחת אש כבדה חזרה למבנה ובסופו של דבר חולץ על-ידי 669 והוסק לבית החולים. אהרון חי. הוא עובר שיקום ארוך ומפרך. הוא כבר הולך לא רע ובעזרת ה׳ יחזור לתפקוד מלא.
חודש לפני המלחמה הוא התחתן עם טל, בחורה ישראלית, וכאן הם בונים את חייהם. הוא כואב מאוד את אובדן מפקדו וחברו עמרי ז"ל, והיה רוצה לחזור לחבריו במילואים. דור של אריות.