האם בנימין נתניהו ידע על ההדלפה המתוכננת של המסמך המסווג לתקשורת הישראלית ולאחר מכן לעיתון הגרמני בילד? זוהי שאלת מפתח בתיק נגד אלי פלדשטיין וארי רוזנפלד, ועל פניו היא מחייבת לגבות את עדותו של נתניהו. בתרחיש מסוים, התשובה אף עלולה לסבך בפלילים את נתניהו עצמו. פלדשטיין טוען - כפי שנחשף (8.1.25) בפרוטוקול הדיון שהתקיים בחודש שעבר בבית המשפט העליון - כי נתניהו ידע ואף אישר. מדבריו של סניגורו, עודד סבוראי, עולה, כי הטענה היא לידיעה כפולה: הן מכך שפלדשטיין לחש על אוזנו של נתניהו שיש לו מסמך שהוא ויונתן אוריך - יועצו הוותיק והבכיר של נתניהו - עומדים להוציא לתקשורת, והן מכך שאוריך היה מעורב עד צוואר וסביר להניח שיידע את נתניהו. זוהי למעשה טענת ההגנה המרכזית של פלדשטיין, שאינו מכחיש את העובדות: פעלתי ברשות ובסמכות. לשיטתו, נתניהו נתן לכל הפחות אישור בשתיקה להדלפה ואולי גם אישור ישיר. אם הטענה הזאת תוכח, קשה מאוד לראות כיצד פלדשטיין יורשע. הוא היה עובד צעיר וזוטר בלשכת ראש הממשלה, ומותר היה לו לחשוב שנתניהו רשאי להשתמש במסמכים מסווגים כראות עיניו. הוא לא היה צריך לחשוב האם זה משרת את ביטחון המדינה או את צרכיו הפוליטיים של נתניהו; די לו בכך שראש הממשלה יודע ואולי אפילו מאשר. מכאן נובעת החשיבות הרבה שבגביית עדותו של נתניהו, משום שגרסתו תאשר או תכחיש את הגרסה שעליה מתבסס פלדשטיין. החוקרים יצטרכו לברר האם ידע, ואם כן - מה ידע ומתי; האם אישר, ואם כן - מה אישר ולמי. חובתה הבסיסית של המשטרה הוא לרדת לחקר האמת, וחלק מרכזי מחובה זו הוא לבדוק היטב את גרסתו של החשוד/הנאשם. תמוה מאוד שגרסתו של פלדשטיין לא נבדקה לפני הגשת כתב האישום נגדו, וחובה לעשות זאת כעת. אם נתניהו יאשר שההדלפה הייתה בידיעתו או באישורו, יצטרכו החוקרים לבדוק האם הוא לא ביצע בכך עבירה מן הסוג המיוחס לפלדשטיין ורוזנפלד - גילוי ידיעה חסויה. בדיקה כזאת אמורה להתנהל בשני מישורים: עובדתי ומשפטי. בתחום העובדתי, יש לבחון האם נתניהו ידע על רמת הסיווג הגבוהה של הידיעה ועל כך שפרסומה יחשוף מקור חיוני ויסכן חיי אדם (כפי שטוענת המדינה בכתב האישום בפרשה). בתחום המשפטי, יש לבחון האם הייתה לו סמכות להחליט על הפרסום, או שמא היה צורך בבדיקה מול גורמי המודיעין ובהחלטה מושכלת ומנומקת. כל עוד נתניהו אינו נדרש אפילו להעיד, איש אינו יכול לדעת האם יש ממש בטענותיו של פלדשטיין - וכאמור, זהו מחדל חקירתי שבמבט מבחוץ לא ניתן להבינו. התגובות של נתניהו ונאמניו לפרשה עשויות לרמוז, כי יש לו סיבה לחשוש. זה התחיל בהכחשת קשר לפלדשטיין, עבר לסרטון של נתניהו שהעניק לו תמיכה פומבית, נמשך בהתקפות הפרועות על המשטרה והפרקליטות והגיע לניסיון למחוק בדיעבד את המעשים באמצעות תיקון לחוק העונשין. מי שבטוח שפעל כדין וכיאות, מאפשר לחקירה להתנהל כסדרה. זה לא המצב כאן.