מאחורי ד"ר תאופיק כנען מקים "בית יסמין" סיפור חיים מעניין השזור בתולדות ירושלים. על-פי הויקיפדיה כנעאן נולד ב-1882 בעיירה בית ג'אלא עיירה, הסמוכה לבית לחם למשפחה נוצרית אמידה ששורשיה בסוריה. הוא למד בבית הספר של בית היתומים שנלר בירושלים ואת לימודי הרפואה סיים באוניברסיטה האמריקנית בביירות.
כשחזר לירושלים הצטרף ד"ר כנען ב-1905 לצוות בית החולים הגרמני בירושלים. בנוסף עבד כרופא בבית החולים שערי צדק תחת ניהולו של מנהל בית החולים האגדי ד"ר וולך. שפתם המשותפת הייתה גרמנית.
בשנת 1912 נשא תאופיק לאשה את מרגוט איילנדר ילידת גרמניה. באותן שנים רכש בית בשכונת מוסררה ופתח בו מרפאה פרטית, המרפאה הפרטית היחידה בבעלות ערבית בירושלים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת כנעאן בצבא האימפריה העות'מאנית כרופא בנצרת והסביבה ולאחר מכן כמנהל מעבדות הצבא בחזית סיני ורצועת עזה. עם תום מלחמת העולם הראשונה התמנה ב-1919 למנהלו הרפואי של בית החולים הנסן למצורעים.
בבית חולים זה ערך כנעאן מספר ניסויים פורצי דרך בטיפול במחלה. כמו-כן חקר את מחלת השחפת בארץ ודרכים להילחם בה. לצד עבודתו כרופא היה מעורב בחיים החברתיים והתרבותיים של ירושלים המנדטורית, הוא היה חבר הנהלת ימק"א ירושלים. כדובר אנגלית וגרמנית על בוריין אירח בביתו את הארכאולוגים ויליאם פוקסוול אולברייט, נלסון גליק וקתלין קניון ויצא עמם לחפירות.
ד"ר כנען נודע כמתנגד חריף של הציונות. בשנת 1933 עמד בראש משלחת רופאים ערבים שדרשה משלטונות המנדט להגביל את מתן רישיונות העבודה לרופאים יהודים. הוא היה פעיל אידאולוג ודובר מרכזי של התנועה הלאומית הפלשתינית כתב והעיד נגד הציונות מול ועדת פיל.
כנען היה ארכאולוג חובב, שימש גם כהיסטוריון וסופר ופרסם ספרים בנושאים פוליטיים בשם "הסכסוך בארץ השלום", ו"בעיית ערביי פלשתין'. בספריו כתב כי הבעיה הפלשתינית נובעת מהקשר בין הציונות לאימפריאליזם הבריטי שמטרתו לדחוק את הילידים הערבים מעל אדמתם.
הוא תקף את הטענה לפיה רק היהודים הביאו קידמה לארץ ישראל וציין כי השתמשו בעבודה ערבית זולה מאוד לשם צבירת הון וכן שגם ערבים עסקו בייבוש ביצות (למשל בנחל נעמן, בטנטורה ועוד). גם אשתו מרגוט ואחותו בדרה היו פעילות פוליטיות וייסדו בירושלים ב-1934 את "ועידת הנשים הערביות".
לאחר קום המדינה בשנת 1950 התמנה ד"ר כנען למנהל בית חולים "אוגוסטה ויקטוריה" בית חולים לפליטי המלחמה, אותו ניהל עד לשנת 1956. ד"ר כנען נפטר ב-7 בינואר 1964. ספרייתו הגדולה הועברה לאוניברסיטה העברית. לכנעאן ואשתו נולדו ארבעה ילדים, תאו, נדה, ליילה ויסמין.
בשנת 1954 נהרג בנו הארכאולוג תאו בעת חפירה בעיר הירדנית ג'רש. בנותיו עברו להתגורר באירופה. מספרים כי בתו ליילה, שהייתה חברתה הטובה של רות דיין עוד מילדותן המשותפת בשכונת מוסררה, ביקרה בארץ מספר פעמים.