הימין הישראלי מגדיר את עצמו בדרך דומה לזו שהשמאל הישראלי מגדיר את עצמו. משפט פשטני שכתבתי ואני יודע שיש בו לא מעט סתירות פנימיות. אז בואו ננסה שוב. ישראל מתחלקת לתומכי נתניהו ולאלה שלא מוכנים לראותו בזירת מקבלי ההחלטות. משפט שגם הוא בעייתי ורווי בסתירות פנימיות. לפיכך ננסה לחזור אל ההגדרות שהתעצבו לאחר 1967. הימין, בעד ארץ ישראל השלמה והשמאל בעד הסדר והחזרת השטחים בתמורתו. נזכיר שאחרי מלחמת ששת הימים השטחים שנכבשו, הוגדרו על-ידי הממשלה השטחים המוחזקים. השמאל של אז היה מבוסס על תפישות חברתיות סוציאליסטיות והימין נשען על תפישות של כלכלה חופשית, אמונה בארץ ישראל השלמה ובניית קיר ברזל, הגנה מוחלטת של גבולות ישראל. לגבי הגנה על הגבולות לא הייתה מחלוקת, דומה אפילו שאפשר לדבר על קונצנזוס. המחלוקת נסובה על המשך תפישת השטחים וזו קיבלה פנים ברורות עם הקמת והתבססות גוש אמונים. מדובר בתנועה של צעירים וצעירות מהציונות הדתית שנאחזו בעקרונות ההתיישבות לפני ואחרי 1948. הם בעצם מסגרו את תפישת עולמם, שהקמת ישובים ביהודה ושומרון היא בדיוק המשך לישובי חומה ומגדל של ראשית ההתבססות היהודית בישראל. גוש אמונים התקבל באהדה ציבורית לא מעטה בכלל הציבור ובפרט בקרב הציונות הדתית שמצאה את יעודה שם. אגב כך חשוב לציין שגוש אמונים דגל בערכי סולידריות שמזכירים תנועות סוציאליסטיות. מה קרה בשמאל? ארגוני שמאל היו עסוקים בפערים החברתיים וכך לדוגמה הם היו הראשונים לסייע לפנתרים השחורים במאבקם לשוויון זכויות. הם גם שילבו את נציגיהם, צ'ארלי ביטון וסעדיה מרציאנו במפלגות שמאל ישראליות. השמאל הישראלי התמקם ותפש מקום מכובד בארגוני החברה האזרחית ומול גוש אמונים הוקמה כעבור שנים תנועת שלום עכשיו, תנועה שפעילותה התבססה על פעולות הסברה והפגנות נגד הכיבוש ונגד ההתנחלויות. שלום עכשיו עברה גלגולים רבים, אך מיתגה את עצמה כתנועה שפועלת למען הסדר מדיני כחלופה למלחמות. אל מול המאבקים הנחושים של תנועת שלום עכשיו, התגבש גם גוש אוהדים לתנועת ההתיישבות ביש"ע, גוש שממנו נולד גם הרעיון של התיישבות פרטית של נוער הגבעות. הגל השמאלי שהיה בעיקרו חברתי הגיע גם אל התחום המדיני, עם עקרונות מוסר בהירים - לא לכיבוש כי הוא משחית, כפי שהגדיר זאת פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. השמאל הישראלי הגדיר את הסכנות בשימור הקיים ולפיכך נתן רוח גבית לכל הסכם שלום ולכל מדיניות שנועדה לתת זכויות לאלה שאינם יהודים. הימין הישראלי חיזק את העמדה של ארץ ישראל מהים ועד לירדן, עמדה שאותה ביטא זאב ז'בוטינסקי בשירו "שתי גדות לירדן זו שלנו וזו גם כן", עמדה שמחזירה אותנו לארץ ישראל של ימי קדם. בנקודה זו מתחדדת ההשקפה של השמאל, על פיה אסור לישראל לשלוט בעם אחר. גישה שזוכה לבוז ימני, שרואה בה תבוסתנות וזה אולי מסביר את הרצון של מובילי הימין בממשלת ימין על מלא 2025 שרוצים מלחמה בלי סוף עד שאחרון הפלשתינים שמתנגד לרעיון של מדינה יהודית מהים ועד לירדן, יעלם. זה כאמור החלום ודומה שמקצתם מאמינים בכל ליבם שהחלום הזה בר מימוש. כאן המקום להזכיר את מקומם של ימנים שרוצים מדינה חזקה אך יסרבו להסדר עם הפלשתינים, ככל שישתכנעו שישראל תוכל לשמור על הבית בכל מצב. האמת שהמלחמה הארוכה מתחילה ליצור סדקים בניצחון המוחלט שהבטיחו הפוליטיקאים בראשות נתניהו. הניתוח הזה מציע שחרור מהימין ומהשמאל שבלאו הכי איבדו את האפיון שלהם. המבט שאני מציע יכול לאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו למצוא בית אידיאולוגי מוסכם כמו למשל אימוץ הכלל הבסיסי שישראל היא ביתם של היהודים, בית שחייב לקחת בחשבון חיים משותפים עם דרוזים, מוסלמים ונוצרים, חיי שכנות וידידות כשהבסיס הוא מוסרי. המוסר המושתת על עקרונות השמירה על משטר דמוקרטי שבו מתקבלות החלטות בהסכמה ולא בהכרעה.