מבוא קצר
בספר שמות מתואר מעמד ההקדשה של משה גדול נביאי ישראל להנהגת העם והוצאתו מעבדות לחרות. או כמו שהרמב"ן גורס מגלות לגאולה. משה כמוקדשים אחרים במקרא (ישעיהו, ירמיהו, יונה) מנסה לחמוק מקבלת האחריות הזאת ועל כך נדבר בהמשך.
אך כשהוא מקבל עליו את צו האלוהים הוא שואל בעצם על מהות האלוהים, כלומר אם ישאלו אותי מי שלח אותך מה אומר להם? התשובה האלוהית היא "אהיה אשר אהיה" תאמר שאהיה שלח אותך. על כך התחבטו לא מעט פרשנים משך כל הדורות - מה פירוש אהיה אשר אהיה? וישנם פירושים לא מעטים לכך מנקודות מבט שונות. במאמר זה אנסה להביא את פירושי למשפט חשוב וקשה זה.
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה
בספר בראשית אנו קוראים את אחד הפסוקים הקשים ביותר במקרא כולו:
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". מה זה "ראשית"? מה זה "בראשית"? מה פירוש של "ברא"? ומה פירוש אלוהים?
כלומר, מופיע שם תואר "אלוהים" אך לא נאמר מהי מהותו של האלוהים. שם התואר "אלוהים" מופיע כמובן מאליו, והתורה במכוון נמנעת מלדבר על מהות האלוהות. פרופסור ישעיהו ליבוביץ מאיר את עינינו להבין שכל מטרתו של הפסוק הראשון בתורה היא אחת - להצביע על אלוהים שהוא טרנסנדנטי לעולם. הוא מעבר לעולם.
זאת אומרת שהאמונה המונותאיסטית קיימת כבר לפני הופעת ספר בראשית. כי אחרת לא היה כתוב שאלוהים ברא את העולם.
עם זאת ישנו מקום אחד בתורה שבו נרמזת מהותו של האלוהים והמדובר בפרק ג' בשמות פסוק יד. יד
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה". רוב פירושים נכתבו משך הדורות על פסוק זה ובמאמר זה אביא את פירושי שלי וגם כאן אעבור שלב שלב לפי הכתוב בתורה:
"מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה?" אלוהים עונה לו בניסוח עתידי גם שיהיה עימו, גם שהאות לא תופיע בהווה אלא בעתיד וגם מנוסחת בלשון עתידי.
"וַיֹּאמֶר כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה."
משה מקבל את הצו האלוהי אך מעלה שאלה היפותטית שבהחלט אפשרית: אם בני ישראל ישאלו אותו לשמו של שולחו מה יגיד להם? יג
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם."
יש לשים לב שדברי משה מתייחסים לזמן הווה (הנה אנוכי בא אל בני ישראל), היינו הווה המתייחס לעתיד אך נאמר בלשון הווה. (ואמרתי וו ההיפוך, היינו אומר להם) שאלוהי אבותיכם שלחני. הם ירצו לאמת זאת וישאלו מה שמו? מה אומר להם?
ברור שבני ישראל מכירים את שם תאריו של האלוהים. ובכן איזה משמעות יש לבקש לדעת מה שמו של האלוהים? האם הם מתכוונים באיזה תואר הוא הופיע בפני משה; אלוהים, יהוה, יהוה אלוהים, אדוני? ואם כן, האם יש משמעות מיוחדת לכל אחד מהתארים של אלוהים? או שמא מחד-גיסא הם רוצים לאמת את שליחותו של משה על-ידי האלוהים ומאידך-גיסא לדעת אם משה מדבר על מציאות קיימת שחווה אותה או שמא הוא מדבר מפרי דמיונו.
נראה לי על פניו שאין לבני ישראל עניין בברור שמו של האלוהים כפשוטו. הם ירצו לדעת יותר מזה, היינו את מהותו של האלוהים, ומה משמעות השליחות הזו של משה. שני האלמנטים האלו מובאים בשאלת משה:
"וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ", היינו מה מהותו. לא כינוי תואר או שם אלא משמעות האלוהות. השוני שלו מבני האדם. משה עצמו חווה זאת מול הסנה הבוער שאינו נשרף. העם לא חווה חוויה שכזאת, לכן הוא ירצה לדעת את שמשה יודע, גדלותו של האלוהים מעל פני האדם.
תשובת ה' למשה מלמדת לראשונה במקרא משהו ממהותו של האלוהים: יד
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם." כלומר מהותי היא עתידית. בהופיעי לפני האדם לא כאלוהים בורא העולם, אלא במעמד האדם מולי אני הוא בשבילו ולמענו. לא הייתי ואינני הווה. כל מהותי היא עתיד. אני אהיה תמיד בשביל האדם להצילו, לגאול אותו מעבדות, לרפאו, לשמוע תפילתו. כלומר תמיד אהיה בשבילו.
המסקנה - אין לבוא בטענות על פגיעות בנפש, מחלות, תאונות למיניהן, וכד', שהן התרחשויות שבטבע העולם. ואין להם שום קשר לאלוהים בורא העולם. אלוהים לא משגיח על הפרטים. הוא טרנסנדנטי לעולם והוא תמיד בבחינת אֶהְיֶה בשביל האדם. האלוהים תמיד יהיה באשר יהיה, היינו נעלם מבחינת תוכן ופעילות, משמעות ומהות, אך קיים בפן מהותי אחד בשביל האדם העובד את האלוהים, מתפלל אליו ומבקש בקשותיו, והפן הזה הוא האפשרות לעבוד אותו ולהתפלל אליו.
שלב נוסף קדימה מלמד אפוא שגם הבריאה עצמה באה מן העתיד ורמזים לכך אני מוצא גם במקרא עצמו. למשל כשם תוארו "יהוה" שהוא לשון עתיד - עתידי, כך גם מהותו עתידית: "אהיה". לגביך - האדם כביכול לא הייתי ואינני הווה, אני תמיד אהיה. לפי זה יש להבין, כאמור לעיל, כי כל הפגעים שקורים לבני האנוש; מחלות, תאונות וכד' הם על דרך הטבע, חוקי עולם ומוטציות, ולא באים ממקור אלוהי. המקור האלוהי הוא עתידי ומבחינה זו הוא טמיר ונעלם לנצח נצחים. אך בא מאהבה לעזרת האדם.
רמזים מהמקרא שהבריאה באה מן העתיד
כפרט למשל:
"לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ" כלומר נבואה עתידית ליחיד. או יג
"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה .יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל."
או התייחסות לפרט וגם לרבים במשפט אחד. טו
"וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה .טז וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה." וכן: כל הנבואות של נביאי ישראל במקרא הם תמיד לעתיד. כי נבואה מעצם מהותה היא עתידית.
הפסוק הראשון בתורה:
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" הוא בבחינת דיברה תורה בלשון בני אדם. בצורה גלויה ומובנת. כי אי-אפשר לתפוס במחשבה אנושית בריאת עולם מן העתיד. ואולי דווקא העבודה שהאדם לא יכול לתפוס זאת בתודעתו, מוכיחה את האלוהיות שבבריאה, שהיא נשגבת מבינתו של האדם. בריאה שמן העתיד אל ההווה והעברת הדברים לאדם בלשון עבר.
אלוהים ברא, לכן הוא מחוץ למעגל הבריאה שברא.יש אלוהים ויש עולם שהוא מולו שהוא בראו. והבריאה נעשתה בדרך ששכלו הישר של האדם לעולם לא יוכל לתפוס אותה כי היא באה מהעתיד אל העבר הרחוק הנמשך אל ההווה.
לסיכום:
מהותי היא" אהיה" היינו, שאני תמיד אהיה. לגביך - האדם אף פעם לא הייתי, ואינני הווה. ובתפיסה האנושית בשביל האדם, אני אהיה תמיד אהיה. כלומר אם אדם יזדקק לי תמיד אהיה לרשותו. כך אני מפרש את אהיה מבחינת מעמד האדם מול האלוהים.