צעיר ישראלי משרת בצבא, הוא משתחרר בימים אלה - וכבר נקרא למילואים לחצי שנה (זה הפטנט החדש), כי אין אחרים שמשרתים. כשהוא מגיע לאוניברסיטה, אחרי טיול ארוך (אם הספיק) כדי לנקות את הראש, הוא מוצא את עצמו אחרון ברשימה. בלימודי הרפואה יש מקומות שמורים לבני מיעוטים, במשרדים הממשלתיים יש מקומות שמורים לחרדים. יש חוקים, תקנות ומלגות למי שצריך לקדם. רק למי ששייכים לחברה המשרתת אין עדיפות בשום קבלה ללימודים או לעבודה. להפך - לאחרונה מגיעים אלי עוד ועוד סיפורים על אנשים שנמנעו מלהעסיק אותם במשרות משמעותיות בגלל שירות המילואים. מעריכים מאוד את התרומה, אבל צריכים כאלה שנמצאים בעבודה. אחרי מלחמה כזאת, מדינה חפצת חיים הופכת את השולחן. משנה הכל כדי שקודם כל המשרתים יקבלו. הסיבה לכך שזה לא קורה היא שהפוליטיקאים חפצי שלטון, ולא תיקון. אז הנה, הגיע הזמן להוציא את המילים "אפליה מתקנת" מהלקסיקון. מי שאמורים להבין זאת הם בעיקר אלה שצועקים את המילה "פרוגרסיביות" כאילו היא אויב פוליטי. הציונות, כתנועה, מתקנת עוול של 2,000 שנה. אפליה, גזענות, חוסר הוגנות. כדי לחיות פה במדינה משגשגת ובטוחה, צריך להפסיק לאמץ תיאוריות ליברליות מנותקות קשר. במשך שנים ארוכות חיקתה מדינת ישראל את מוסדות החינוך במדינות אחרות, שבעבר היו קולוניאליסטיות וכעת ממרקות את מצפונן. החברה המשרתת הלכה והצטמצמה, והמדינה עודדה את מי שלא משרתים. המטוטלת חייבת לנוע חזק לצד השני.