תומכיו של דונלד טראמפ אומרים שהוא הכריז על עידן חדש, בו ארה"ב תשתמש בכוחה ללא מבוכה כדי להבטיח את האינטרסים שלה ושהעולם מיישר קו. מבחינתם, הסדר העולמי הגלובלי שבהובלת ארה"ב, מאז מלחמת העולם השנייה, הפך לנטל. במיוחד מאז נפילת בריה"מ, אפשרו הנשיאים לבעלי ברית ושותפים לתפוס טרמפ על בטחונה של ארה"ב ולגנוב ממנה משרות. כעת, כמו גנבים שנתפסו על חם, הם סופגים את זעמו של טראמפ ומבינים שהמשחק הסתיים. אקונומיסט מזכיר, כי הסנאטור מרקו רוביו טען במשך שנים למדיניות חוץ שרירנית נוסח רונלד רייגן. אבל לאחר המרתו לטראמפיזם, שר החוץ רוביו אומר שהוא מסביר לדיפלומטים זרים: "אני יודע שהתרגלתם למדיניות חוץ בה אתם פועלים לפי האינטרסים שלכם וארה"ב פועלת לפי האינטרסים של העולם. אבל עכשיו מנהיג אותנו אדם אחר". במבט מוושינגטון נדמה שאפילו בעלי ברית עשירים וגאים נסוגים. טראמפ דורש לקנות את גרינלנד; במקום להתעמת איתו, דנמרק ביקשה ממנהיגי אירופה להימנע מהצהרות העלולות להרגיז אותו. אין פלא שהוא הכריז בחודש שעבר: "נשיג את גרינלנד". הטענה שלו: דנמרק אינה יכולה להגן על החוג הארקטי מפני סין ורוסיה, תוך התעלמות מכך שבאי כבר מוצבים חיילים אמריקנים. אבל אם טראמפ חושב שממשלות אחרות נכנעות ללא קרב, הוא טועה – טוען אקונומיסט. רוב בעלות הברית מאמינות במערכת שהוא כה בז לה ומקוות להגן על רכיביה החיוניים. הימנעות מעימותים היא תגובה טקטית התחלתית. תוכנית שנייה היא לקנות אותו, למשל הצעתו של האיחוד האירופי לרכוש יותר גז טבעי אמריקני כתחליף לגז הרוסי, ובכך למנוע מלחמת סחר. זו הסיבה שכמה מחברות נאט"ו מבטיחות להוציא עוד מיליארדים על מטוסי קרב וציוד אמריקניים. עם זאת, מחוות של פייסנות ונסיגות טקטיות יכולות לקנות רק זמן מוגבל ואירופה מתכוננת לבחירות קשות יותר. מתקפתו של טראמפ על הסדר העולמי רחבה ועמוקה מהמצופה. האירופים ציפו למתקפה בתחומי הסחר והכלכלה, ותוכניתה של אירופה הייתה להגביר את הסחר עם יתר 7.5 מיליארד תושבי העולם. בפועל, טראמפ בוחר קרבות הפוגעים באינטרסים חיוניים של האיחוד האירופי, שכוחו נובע מאחדותו ומכלליו. בבריסל מביעים חרדה מפני מאבק משפטי של אילון מאסק ובכירי היי-טק אמריקנים אחרים נגד חוק השירותים הדיגיטליים של האיחוד, המחייב את הרשתות החברתיות לפעול נגד שטנה, כזבים ותכנים בלתי חוקיים; הפרתו יכולה להביא לקנסות עתק. מאסק, הבעלים של X, טוען שמדובר בצנזורה שערורייתית, בעודנו נדחף למלחמות התרבות באירופה תוך הבעת תמיכה בדמגוגים מהימין הקיצוני. מאסק כידוע מקורב ביותר לטראמפ, והאיחוד בבעיה: הוא הרי אינו יכול פשוט להודיע שלא יישם את החוק. במסדרונות בבריסל שורר כעס אמיתי על תמיכתו של טראמפ בלאומנים קיצוניים ובראשם ויקטור אורבן הפרו-רוסי ופרו-סיני. מבחינת האירופים, מדובר במתקפה על אחדות היבשת ומכאן שגם על בטחונה. מנהיגי אירופה מנסים בשלב זה להרגיע את טראמפ; רבים מהמרים שדעתו תוסח והוא ימצא מטרות אחרות, ואחרים מעדיפים לחכות שיסיים את כהונתו. אבל ברגע בו טראמפ ישכנע אותם במותו של סדר העולם העדיף עליהם, אפילו ממשלות אירופיות ידידותיות יתחילו להתנגד ולפעול מול ארה"ב עוינת. קולות בולטים בבריסל, ברלין ובירות אחרות כבר אומרים שעל אירופה להתקרב יותר לסין. ברגע בו יאמינו לו, טראמפ יגלה שהרבה יותר קשה לו להכניע את העולם.