אני כותב על פרשת יִתְרוֹ, כשרודפות אותי תמונת שלושה מוזלמנים, שיצאו ממנהרות אושוויץ שבתחתיות השאול בעזה. תמונה אחת נוספת לשלל תמונות מזוויעות, שמלוות אותנו עוד מעט חמש מאות ימים. תמונות שמקשות להשתחרר מהסיוט של חודש תשרי תשפ"ד, כשביום שמחתה של התורה בארץ בה נולדתי, בה נולדו אבי וסבי, נטבחו מאות אזרחים, מאות נפצעו, רכוש נבזז, בתים נשרפו, נשים נאנסו ומאות נחטפו מבתיהם, מהבית שהוא מבצר הביטחון של כל אדם. כתיבה על פרשת יתרו מעבירה אותי לעבר מציאות חייהם של הכלואים עוד מעט חמש 500 יממות, שעבורם הם 500 לילות בביבי אפלת עזה. אני חש עוצמת פער בין יחס אדיב ונדיב של יתרו המדייני לבן עם אחר, פליט נרדף, ובין יחס מזוויע של אנשי חמאס לבני עם אחר, שנחטפו מבתיהם. כובשת אותי דמותו של יתרו איש הדת המדייני, המגלה יחס חיובי ואוהב למשה, מי שעתיד להיות אבי הנביאים של העם היהודי, כשבימים אלו כל אויבי העם היהודי מתאחדים נגד קיומיות יהודית בארץ ישראל עקב תוכנית נדלנ"ית הזויה של נשיא ארה"ב. יתרו, שעל שמו פרשת השבוע, ידוע גם בשם רעואל. זו פרשה חמישית בספר שמות. אגב, יתרו-רעואל הוא אביו של חביב הנביא "שועייב", הנביא הקדוש של בני העדה הדרוזית. בפרשה שלנו אנחנו מתלווים למשה, מנהיגו של עם ישראל, וליתרו הכהן המדיני בפגישתם המחודשת, המתרחשת שנים מספר לאחר פגישתם הראשונה. הפגישה הראשונה הייתה בין יתרו כהן המדבר ובין משה הפליט הנמלט מבית פרעה, המבקש מקלט פוליטי. בפגישה הראשונה משה נס מאימת חוק הדורשת את מותו במצרים. גזר דין המוות איים עליו עקב קנאותו לערכי צדק. קנאות שהניעה אותו לפגוע בנציג רשות שלטונית במצרים. משה אינו מתפשר עם עיוותי דין מצד בעלי שררה כלפי עבדים הנתונים למרותם. גם בעיצומה של המנוסה מבית פרעה בהיותו נודד במדבר, הוא לא התפשר עם גילויי פגיעה בנשים חסרות אונים, המבקשות להשקות את צאנן. אני מעריץ את אי-עמידת משה מהצד והיותו נחוש להיאבק על עמדותיו. נחישותו לממש ערכי צדק חייבה אותו לנוס מהארץ בה נולד, כי הוא קטל חיי אדם, שהתעלל בזולתו ללא הצדקה. בנדודיו נשאר משה נאמן לערכיו ולצו מצפונו. הוא פגש בעוגן הצלה - את יתרו, בעל סמכויות דתיות-מדיניות ומשפטיות במדבר, שאספו כפליט זר לביתו. יתרו מסמל עולם של ערכים, בו בולטת חובה מוסרית ואנושית להגיש סיוע לנזקק הנס על נפשו כדי לחלצו מאימת רודנות במולדתו, כי פעל מתוך נאמנות לצו מצפונו. יתרו העניק לפליט לא רק סיוע כלכלי, אלא הוא גם היה ערב לביטחונו האישי. התנהלותו של הכהן המדייני מכתיבה נורמות התנהגות אנושית כלפי זר נרדף הנתון במצוקה. הוא מאפשר לו לבנות חיי משפחה עם בתו המדיינית. משה בנה תא משפחתי בת כהן מדייני, שנתן לו מקלט פוליטי. בפגישה השנייה, הפגישה המחודשת בין יתרו ובין משה, אנו עדים לדיאלוג בין משה וחותנו המדייני. בדיאלוג מזדקרת דמות יתרו, התורם תרומה משמעותית לתשתית המשפטיות בחברה, שמשה הוא מנהיגה. משה פותח את ליבו להצעותיו של איש דת מדיינית - "וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְקוֹל חוֹתְנוֹ וַיַּעַשׁ כָּל אֲשֶׁר אָמַר." (שמות, י"ח, 25) משה מקבל את הצעת חותנו יתרו, מתוך הבנה, שטובת שיפור הנהגתו מחייבת לְְבַזֵּר סמכויות ולמנות רשות שופטת. זו תרומת בן העם המדייני לעיצוב דפוסי חוק מתקדמים בתרבות עמנו. כאמור, משה שינה את סדרי המנהל והמשפט, כשהוא מקבל את הצעת יתרו להאצלת סמכויות - "שָׁרֵי אֲלָפִים, שֵָׁרי מֵאוֹת, שָׁרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׁרֵי עֲשָׁרוֹת" (שם, 22) כן הוא נותן את דעתו ליישם את ההצעה, שהנבחרים להנהגה יהיו רק אנשים שעמדו במבחן של "אַנְשֵׁי אֱמֶת וְשׁוֹנְאֵי בֶּצַע" (שם, 21). לצערי, קיימת עוצמת פער בין ערכי פרשת יתרו, בה מזדקרת מחויבות לקליטת הנס מהאימה, ובין תביעות חברי כנסת למנוע את כניסת נמלטים לישראל. יתרו כמנהיג וכאיש דת לא יכול היה לעמוד מנגד ולסגור את לבו ואת ביתו ואת גבולות ארצו בפני פליטים. אנחנו כחברה חייבים לאמץ את נתיבי חייו של יתרו ולסייע לפליטים שנאלצו לנוס ממולדתם. אני מצפה שדווקא המנהיגות הדתית תהיה החלוץ ההולך לפני המחנה והם יפעילו את השפעתם על החקיקה שתסדיר את מעמדם של הפליטים. חקיקה, שתאפשר להחזיר את הכבוד האנושי שנגזל מהפליטים. דרכה של היהדות היא לגלות סולידריות אנושית, לעשות את הישר והטוב, גם אם איננו נדרשים לכך, ואכן אנחנו כן נדרשים לכך מתוקף היותנו חתומים על אמנת הפליטים. לכן כאב לי לקרוא בעיתון הארץ מיום 11.2.25 את צעקתה של ירדן באוטיסטה גריסטה, שנולדה בישראל והשנה היא מסיימת את לימודיה בכתה י"ב. הוריה נולדו בפיליפינים והיא מכירה רק חיים במדינת ישראל. כל עוון הוריה, שהם באו מהפיליפינים וסעדו כאן קשישים בנאמנות רבה, והיום אביה בכלא עם צו גירוש מהארץ, וירדן שתסיים השנה את לימודיה בכתה י"ב צועקת - שישוחרר אבא שלה מהכלא ושכולנו נהיה יִתְרוֹ, שכולנו נדרוש משר הפנים, שאבא של ירדן ישוחרר מבית הכלא ולא יישלח לפיליפינים. אֲסַיֵּם בְּתִקְוָה, שֶׁנִרְאָה הַשָּׁבוּע אֶת הַחֲטוּפִים בְּבָתֵּיהֶם.