התכנסנו כאן היום למעמד הצהרת האמונים של חברי, השופט יצחק עמית, לנשיא בית המשפט העליון. קצרה היריעה מלתאר את תרומתו הרבה של הנשיא עמית למשפט הישראלי. את דרכו השיפוטית החל בבית משפט השלום בעכו, וכבר אז התבלט כשופט יוצא דופן. משם טיפס במעלה ערכאות השיפוט עד שהגיע לפסגת מערכת המשפט - נשיא בית המשפט העליון. הנשיא עמית מביא עימו ניסיון עשיר של קרוב ל-30 שנה על כס השיפוט, ומעל לכל - את אותה תבונה שיפוטית ייחודית המאפיינת את פסיקותיו. לאורך השנים זכיתי לשבת לצידו בהרכבים רבים ומגוונים, ולהיווכח מקרוב בסגולותיו השיפוטיות יוצאות הדופן. נוכחתי שוב ושוב בחדות מחשבתו, ביכולתו לרדת לשורש הסוגיות המשפטיות המורכבות ביותר, ובכישרונו הנדיר לנסח את הדברים בבהירות ובדיוק. בטוחני כי יכולותיו המשפטיות, דיוקו וחדותו, הידע הרב שצבר בכל תחומי המשפט וראייתו הרחבה של צורכי החברה והפרט במדינתנו, יהיו לו לעזר רב בתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. לפיד בית המשפט העליון עובר עתה לידיך, הנשיא עמית. לפיד זה נושא עימו מורשת של צדק ומשפט שנבנתה בעמל רב מאז קום המדינה. זוהי מורשת שכל נשיאי בית המשפט העליון ושופטיו טיפחו ושמרו עליה מכל משמר, דור אחר דור, והיא כוללת את המחויבות לשלטון החוק במובנו המהותי, הגנה בלתי מתפשרת על זכויות האדם, שמירה על עצמאות הרשות השופטת וכן על הפרדת הרשויות. אין לי ספק כי תמשיך להגן על מורשת זו ביד רמה, תוך שמירה על מעמדו של בית המשפט העליון בדמוקרטיה הישראלית. אני בטוח כי בידיך, המורשת המפוארת הזו לא רק תישמר, אלא תמשיך להתפתח לטובת החברה הישראלית כולה. הטקס המרגש של הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון טומן בחובו היום משמעות מיוחדת, מאחר שבמשך כשנה וארבעה חודשים - תקופה חסרת תקדים מאז קום המדינה - התנהל בית המשפט העליון ללא נשיא קבוע. במשך התקופה שבה כיהנתי כממלא-מקום הנשיא, ראיתי מקרוב את המחויבות העמוקה של השופטים, הרשמים והעובדים ברשות השופטת כולה לשרת את הציבור. גם בתקופת מלחמה קשה, וחרף האילוצים הביטחוניים, דלתות בתי המשפט נותרו פתוחות לציבור. נוכח אתגרים רבים וכואבים, הרשות השופטת הפגינה חוסן מרשים: עמדנו איתן אל מול הרוחות הסוערות, והוכחנו כי עוצמתה של הרשות השופטת נובעת בראש ובראשונה מהמחויבות העמוקה של כל אחד ואחת מאיתנו לשלטון החוק ולערכי הדמוקרטיה.

אך הרשות השופטת, כמו גופים אחרים במשטר הדמוקרטי הישראלי, זקוקה להנהגה קבועה, ליד מכוונת ולקול ברור ויציב. לצערי, משך זמן רב מדי לא נבחר נשיא לבית המשפט, לא בשל אילוץ אלא עקב החלטה מכוּונת, וניתן היה לקוות כי יום חגיגי זה בו אנו מציינים מינוי של נשיא קבוע לבית המשפט העליון, יסמל את חזרתה של היציבות המוסדית המיוחלת. ואולם, למרבה הצער, נציגי הרשויות האחרות בחרו שלא להשתתף בטקס היום, וזאת כחלק מסירוב מתמשך לשתף פעולה עם הרשות השופטת. סירוב זה אינו רק פגיעה בסדרי השלטון ובממלכתיות שעליה מצווים כולנו לשמור. יש לו משמעות של ממש בחיי המעשה - פגיעה באזרחי ותושבי ישראל. כך למשל, עיכוב במינויים של שופטים ורשמים חדשים בערכאות השונות צפוי להחמיר את העומס הקיים על המערכת, שהוא ממילא גבוה בהשוואה למדינות אחרות, ולהוביל להימשכות ההליכים אשר תפגע בראש ובראשונה בציבור הישראלי. כפי ששבתי ואמרתי בכל הזדמנות - אני תקווה כי ניתן יהיה לשוב לנתיב של שיתוף פעולה ודיאלוג ענייני בין הרשויות. ראינו כי כאשר שיתוף פעולה כזה מתקיים, ניתן לקדם החלטות משותפות ומוסכמות לטובת הציבור. הרצון לשוב ולקדם שיתוף הפעולה בין הרשויות, אין משמעו שהרשות השופטת והעומד בראשה יימנעו מעמידה איתנה ומההגנה על עצמאותה ואי-תלותה של הרשות השופטת. העצמאות השיפוטית אינה מותרות או הטבה השמורה לשופטים, אלא זכות יסודית של האזרחים הנחוצה לשם הגנה על חירויותיהם ועל זכויותיהם הבסיסיות. עצמאות שיפוטית אינה רק עקרון מופשט, אלא מנגנון מעשי וחיוני להגנה על זכויות האזרחים ועל אופיה הדמוקרטי של החברה. כך, בית משפט המשוחרר מלחצים פוליטיים יכול להגן ביעילות על זכויות הפרט, גם כאשר הדבר אינו זוכה לתשואות מהציבור הרחב; בית משפט עצמאי מבטיח כי כל רשויות השלטון - לרבות הרשות המחוקקת והרשות המבצעת - יפעלו בהתאם לחוק, ללא חשש מפני תגובות פוליטיות או לחצים חיצוניים.

עצמאותה של הרשות השופטת עומדת למבחן משמעותי בימים אלה, נוכח הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הרשו לי להזכיר: מאז שנת 1953, הרכב הוועדה כולל שני שרים; שני חברי כנסת; שני חברי לשכת עורכי הדין; ושלושה שופטים. הרכב זה נוצר בכוונת מכוון על-מנת להבטיח את עצמאות הרשות השופטת ואת אי-תלותה. בהקשר זה חשובים הדברים שאמר חבר הכנסת מנחם בגין בדיונים לקראת חקיקת החוק: "אנחנו באים להבטיח את אי-תלותם של השופטים, ולשם כך עלינו להבטיח במידת האפשר גם את אי-תלותם של ממניהם". בו בזמן, הרכב הוועדה הקיים מבטא איזון עדין: ארבעה מתוך תשעת החברים הם נבחרי ציבור, ובכך מובטח גם העיקרון של אחריותיות כלפי הציבור. איזון עדין זה משתקף גם במנגנון הבחירה: נדרש רוב רגיל של חמישה חברים למינוי שופטים לערכאות הדיוניות, ורוב מיוחד של שבעה חברים למינוי שופטי בית המשפט העליון. זהו מודל שהוכיח את עצמו לאורך השנים: מודל המאזן בין עצמאות שיפוטית חיונית ושיקולים מקצועיים וענייניים, לבין אחריותיות דמוקרטית הכרחית. הצעת החוק המונחת על שולחן הכנסת מבקשת לערוך שינויים מרחיקי לכת הן בהרכב הוועדה, הן במנגנון מינוי השופטים, שמשמעותם פוליטיזציה ניכרת של הליך הבחירה. כך, הצעת החוק מבקשת להחליף את נציגי לשכת עורכי הדין במשפטנים מטעם הקואליציה והאופוזיציה, כך שלמעשה שישה מתוך תשעת חברי הוועדה ייבחרו על-ידי גורמים פוליטיים. גם בהתייחס לאופן מינוי השופטים, מוצעים שינויים מהותיים: כתנאי למינוי לערכאות הדיוניות, יידרש אישור של נציגי קואליציה, אופוזיציה והשופטים; ולבית המשפט העליון - רוב רגיל של חמישה חברים כפוף להסכמת נציגי הקואליציה והאופוזיציה, ותוך הדרה מכוונת של נציגי הרשות השופטת ממעגל ההסכמות הרחב הנדרש היום למינוי שופט לבית המשפט העליון. מדובר בשינויים שתכליתם פוליטיזציה כמעט מלאה של הוועדה. זהו אינו תוצר לוואי של החקיקה, אלא ייעודה. אני מבקש להדגיש: החשש מפגיעה בעצמאות השופטים ובמקצועיותם אינו תיאורטי. כאשר רוב חברי הוועדה ייבחרו על בסיס פוליטי, וכאשר מנגנון הבחירה יתן משקל מיוחד לגורמים הפוליטיים, אנו עלולים להגיע למצב מסוכן שבו כישורים מקצועיים וניסיון משפטי יפנו את מקומם לשיקולים שמקומם בשדה הפוליטי. הכרעה שיפוטית אינה תחרות פופולריוּת; תפקידו של השופט להכריע לפי הבנתו את הדין, במנותק מלחצים ציבוריים או פוליטיים. באחת הפרשות, עמד בית המשפט העליון על כך ש"הרשות השופטת אינה - ואסור שתהיה - ידה הארוכה של הרשות המחוקקת או המבצעת". הפגיעה הצפויה אינה מוגבלת רק לעצמאות האינדיבידואלית של שופטי ישראל, אלא מאיימת על אי-התלות המוסדית של הרשות השופטת כולה אל מול רשויות השלטון האחרות. זאת מאחר שככל שהצעת החוק תתקבל, יוענק לרשויות האחרות כוח בלתי מרוסן להכתיב את זהות השופטים ואת הרכבה של מערכת בתי המשפט, באופן שיפגע גם בעצמאותה המוסדית של הרשות השופטת. בהקשר זה יש לזכור כי מלכתחילה עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת בישראל לוקה בחסר, בפרט אל מול הרשות המבצעת, כאשר החלטות שונות אשר נוגעות לתקציב הנהלת בתי המשפט ולחלק מההיבטים הניהוליים של מערכת בתי המשפט כפופות לרשות המבצעת.

התקופה שלפנינו היא שעת מבחן מכרעת. החברה הישראלית כולה, ובתוכה גם הרשות השופטת, ניצבים בפני אתגרים משמעותיים. אולם בעומדי כאן היום, אני יכול לומר בביטחון כי הגה הרשות השופטת עובר לידיים מנוסות ואיתנות. הנשיא עמית, איציק היקר, אני מכיר אותך כבר שנים רבות כשופט מקצועי, ישר ונחוש. במהלך כל שנות כהונתך כשופט הפגנת מחויבות בלתי מתפשרת לעצמאות השיפוטית ולערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני משוכנע כי תמשיך להגן בנחישות על עצמאותה של הרשות השופטת, על ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, על שלטון החוק ועל צורכי החברה במדינתנו. אני סמוך ובטוח כי תוביל את בית המשפט העליון בתבונה ובאחריות. במעמד חגיגי זה, ברצוני לברך את משפחתך היקרה, שעומדת לצידך לאורך כל הדרך. לרעייתך האהובה רבקה, שותפת חיים מסורה ותומכת; לילדיך האהובים - נטע, שי ויעל; ולנכדים המתוקים - גלי, אוֹרי, סתיו ושירי. המסירות והתמיכה של משפחתך היו ועודם עוגן משמעותי בעשייתך הציבורית המשמעותית, ועל כך תודתנו והערכתנו נתונה להם. אבקש לברך גם את חברי, השופט נעם סולברג, שעתיד להצהיר אמונים כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. אני מאחל לו הצלחה רבה בתפקידו החדש. טרם סיום אבקש להודות לשניים: ראשונה, לכל הנשיאים שכיהנתי תחתם בבית המשפט העליון, ובפרט לחברתי שמִמנה קיבלתי את הלפיד - הנשיאה בדימוס אסתר חיות. תחת הנהגתה הבטוחה צלחה הרשות השופטת תקופות מאתגרות בחיי האומה. עוד אבקש להודות לנשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, על שותפות אמת בתקופה מאתגרת זו. אדוני הנשיא, גישתך הממלכתית והמאוזנת, משקפת את מיטב המסורת של בית הנשיא. פעולתך ללא לאות לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית ונחישותך בקידום דיאלוג מכבד בין כל חלקי החברה הישראלית, ראויים להערכה עמוקה. לסיום אומר כי מדינת ישראל הוכיחה שוב ושוב את חוסנה אל מול משברים קשים. כעת, כבעבר, נתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו מתוך מחויבות עמוקה לערכינו המשותפים, הניצבים ביסוד מדינתנו היהודית והדמוקרטית. בטוחני כי יחד נוכל.