כיצד כותבים סיפור חיים? מלאכה לא קלה ניצבה בפני פרופ' נורית גוברין - מי שהתנסתה בכתיבת ביוגרפיות של סופרים אחרים. סיפור חייה ביקש לקרום עור וגידים, והנה קם לפניה האתגר המורכב ביותר: לכתוב את הביוגרפיה שלה, כיצד עיצבו הזמן והקורות את דרכה, את מסלול כתיבתה, את ה'אני מאמין' שלה כחוקרת ספרות.
נורית גוברין מביטה לאחור, ויודעת שיש לתת לכל הדרך הארוכה תיעוד לבל תישכח. מי כמוה יודעת כמה עמל השקיעה בעבודתה לאורך שנים כדי לתת ביטוי לסופרים ידועים ונשכחים כאחד. פרט מצטרף לפרט - היא יודעת לשזור חוט לחוט. הספרות היא הלב, לב ההיסטוריה, האור שהבהב הופך לזרקור של תקופה: הלב מבין, זה היה דור אחר, והשם 'ילדת מנדט' לוקח אותנו לימים אחרים, המכלול מעניק לנו פרספקטיבה.
ממבט ראשון לפנינו אוסף של פרקי חיים, שברי זיכרון, תיעוד היסטורי ובכל אלה יש להאיר לנו, כמה דברי הימים כה שונים בכיוון הרוחני שלהם. בין השורות מחלחל הלך רוח של תקופה. לא ההיסטוריה היא העיקר כאן, ההיאחזות בספרות ובמילה יש בכוחן לנהל דיאלוג עם דורות. נורית מלמדת אותנו מה היא מצוות כיבוד אב ואם. המורשת שהנחילו לה הוריה מטפטפת טיפין טיפין:
אם תקראו למשל את סיפורה של האם צביה, תחושו את פעמי ההיסטוריה: הביוגרפיה חושפת לפנינו את הגוונים השונים במעבר בין גולה לגאולה: כל פרט קטן מלמד על התקופה: אמה של נורית, צִביה, לומדת בגן הילדים העברי הראשון בלודז' - ומה פלא, שנורית לא שוכחת לציין, שהגננת היא אחותו של יצחק קצנלסון, שכתב את הקינה הגדולה "על העם היהודי שנהרג" (עמוד 25). ההיסטוריה הפנימית נבנית מרמזים קטנים. הוריה של צִביה האֵם היו שייכים לאותה אינטליגנציה בגולה שראתה צעד אחד קדימה - הם שלחו את הבנות שתלמדנה עברית - ולאחר שבע שנות תיכון, הנערה נשלחה ללמוד באורט שיעורי תפירה, "כהכנה מקצועית לקראת העלייה לארץ".
לכאורה הביוגרפיה מעלה פכים קטנים כאלה בין השיטין של ימי התבגרות, אך הפרטים הקטנים מצטרפים לאגדה גדולה. זו דרכה של נורית גוברין המבקרת להעניק לנו תיעוד פואטי ספרותי. לפנינו סודה של ההיסטוריה הכתובה, הספרותית. מִפֶרק לפרק, מזיכרון לזיכרון אנו מקבלים מנות מעודנות של לקחים, של מוסר השכל, של מוטו לחיים והכול עולה מן הדברים הנראים טריוויאליים. אלוהים נמצא בסיפורים הקטנים. אתם קוראים שְביבי-זיכרונות ומבינים בהדרגה, כיצד הכותבת נשאבת לעולם הספרות, כיצד היא מקבלת עליה אותו כבוד לעולם המילים.
מקום מרכזי
נביא כדוגמה פכים קטנים נוספים: המשפחה שלה גרה בדירה קטנה עם דייר משנה, ולמרות הכל לאביה יש חדר '"בו שכנה כבוד הספרייה הענקית שלו" (עמוד 39). המשיכה לעולם הזה מקבלת חיזוק מדף לדף. סיפורים קטנים מלמדים אותנו אילו סודות למדה הבת מאביה. אנו למדים, שהאב הפעלתן ידע לשתף את בתו באיסוף פתגמים, כאשר חיבר מילון לניבים וצירופי לשון. אל תשכחו, אביה ישראל כהן היה עמוד תווך של העיתונות העברית, דמות מפתח בדור המייסדים של כתבי העת הספרותיים. מניות יסוד יש לאביה - כמי שהיה בסוד הקמת העיתונות הספרותית העברית - בגילוי סופרות וסופרים חדשים, בטיפוח יוצרות ויוצרים.
לעיתונות העברית היה מקום מרכזי בביטוי פניה של החברה באותם ימים. העיתונות העברית עשתה רבות בכוחה לבטא מציאות וגם לעצב מציאות. בעמודים 62 ואילך אנו נחשפים לדמויות מכוננות שעלו ופרחו מבין דפי העיתונות העברית. נורית גוברין יודעת לספר על הסופרים שלמדה להכיר מאותם כתבי עת, מן הפגישות הספרותיות שנערכו בביתם ואנו נחשפים לדמויות שהפכו למיתוסים ברבות הימים: זלמן ארן, יונה כסה, יצחק לופבן, אברהם קריב, דב סדן ועוד. לכאורה שמות לא מוכרים היום, ולכן חשוב לקרוא בספרה של גוברין.
שמותיהם של הסופרים והפובליציסטים היו אבני יסוד בתחייתה של החברה החדשה שנוצרה בארץ ישראל. השם יצחק לופבן נשמע עבורנו כשם נשכח, אבל מי שעקב אחר לידת העיתונות העברית והעיתונות התקופתית לא יכול היה לפסוח על 'הפועל הצעיר' בעריכת לופבן. כדמות מכוננת ידע לופבן להשאיר חותם ואת תפקידו כעורך בשבועון 'הפועל הצעיר' של מפא"י העביר לישראל כהן אביה של נורית. לחיות את הספרות ולכתוב מתוך ההיסטוריה.
זה היה בית שכולו ספרים. בית של תיעוד ויצירה, דפים מודפסים: עיתונות רצה עם הזמן, ספרות דוהרת אחר היישוב בחבלי ההקמה שלו. כמבקרת ספרות מיומנת, גוברין מיטיבה להכיר את הספרות העברית לפני ולפנים. לגור בבית שכולו ספרות עברית - זה חלק מסוד הכתיבה של הביוגרפיה הזאת. החוויה לגור בבית כה עשיר בחיי ספרות ובאלפי ספרים היא שעיצבה את חייה של גיבורת הספר. אל נשכח, זו תקופה, שבה עולה קרנם של הסופרים שהחלו את המהלך של תחיית הספרות העברית.
יש כמובן ספריות שבהן שואלת נורית ספרים, אבל יש לה יתרון גדול: "הספרייה הפרטית העשירה שהייתה בביתנו, ובה כתביהם של אברהם מאפו, מנדלי, ברדיצ'בסקי, ביאליק, ש. בן ציון, י"ל פרץ, שלום עליכם, דבורה בארון, י"ד ברקוביץ - - ועוד הרבה מאד. קראתי את כולם בשקיקה שוב ושוב ועולמם היה עולמי, ללא חציצה" ( עמוד 107). סיפורה של נורית גוברין מלמד אותנו, עד כמה קָדם לכל המעשים של חֶבלי הציונות, גל של אנשי ספר וחולמי חלום עבריים, שהכשירו את הקרקע למדינה החדשה.