על-רקע זה, ישראל נדרשת לגבש עמדות ברורות לגבי ההתקדמות לשלב השני של המתווה לשחרור החטופים ולקשרו למצב הסיום של המלחמה (המכונה "היום שאחרי"), שמהגדרתו היא נמנעה עד כה. על ישראל להציג את התנאים ההכרחיים הבאים:
שיקום תמורת פירוז. אסור לישראל לאפשר את שיקום רצועת עזה כל עוד חמאס שולט בה והזרוע הצבאית שלו אינה מפורקת. יש להעמיד את נוסחת שיקום תמורת פירוז, כאשר לישראל הכוח והזכות לאכוף את הפירוז באמצעות חופש פעולה צבאי.
כינון שלטון חילופי ברצועה. מצרים פועלת בסיוע ערבי להקמת מינהל טכנוקרטים (ועדה אזרחית) ברצועה, שיהיה מבוסס על תושבים מקומיים, ללא אנשי חמאס. על ישראל לדרוש שהמינהל ישלוט אזרחית ברצועה, יחלק את הסיוע ההומניטרי, יפעיל את הרשויות המקומיות ויכונן בסיוע ערבי כוח שיטור להנחלת סדר ציבורי. חלופת החזרה של הרשות הפלשתינית לשליטה ברצועת עזה תוכל להתממש רק לאחר יישום רפורמות מקיפות ונדרשות ברשות והוכחת הרלוונטיות שלה, בהתאם לחזונו של אבו מאזן: "רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד" .
ערבויות בינלאומיות. יש לוודא שמינהל טכנוקרטים נקי מאנשי חמאס הוא זה שיאחז במונופול הכוח, כשהוא מפוקח על-ידי ועדה בינלאומית וזוכה לסיוע החיצוני הנדרש. בד-בבד, נדרשת הכרה בינלאומית בזכותה של ישראל לפעול למניעת צמיחה והתעצמות של חמאס, לאכיפת הפירוז ולסיכול איומים. בקהילה הבינלאומית ובקרב מדינות ערב המתונות מסתמנת הכרה רחבה בכך, כי ישראל היא הגורם היחיד שיש לו יכולת ורצון לבלום בכוח את חמאס. לכן, יש לעגן בהסכמה פורמלית את חופש הפעולה הצבאי של ישראל ולהותיר את כוח האכיפה בידי צה"ל.
מערכת חינוך מתוקנת. יש לכונן ברצועה מערכת חינוך חדשה, במקום זו של אונרא. אירופה, שמממנת את מערכת החינוך הפלשתינית במשך שנים, עשויה למלא תפקיד מרכזי בהקמתה, יחד עם איחוד האמירויות, שיש לה ניסיון מוצלח בחינוך לדה-רדיקליזציה.
פיקוח בגבולות. הקמת מנגנוני פיקוח ומכשול ביטחוני מתקדם ואפקטיבי בציר פילדלפי ובמעבר רפיח. גם במקרה זה, לישראל תהיה הזכות לסכל הברחות נשק.
פרימטר ביטחוני. אחזקת מרחב אבטחה / רצועת חיץ בין שטח הרצועה לשטח ישראל, שישפרו את הביטחון ואת תחושת הביטחון של תושבי הנגב המערבי.
חזרה ללחימה. אם לאחר השבת החטופים חמאס ימשיך לשלוט וישקם את כוחו הצבאי, ישראל תחזור למערכה צבאית נגד חמאס באמצעות תקיפות מנגד ופשיטות לעומק שטח הרצועה.