זו אינה גזרת גורל, זו אינה משימה בלתי אפשרית, זו אינה מכת מדינה. זוהי המציאות, מציאות נוראה ומדממת, מציאות בה שערי הגהנום פתוחים לרווחה ובכניסה ניצבים מלאכי חבלה, חרב שלופה בידיהם והם מובילים אותם, קורבן למולך. מלאך החבלה מדביק על מצחם מדבקה בצבע אדום ועליה מספרים, עשרים וארבע, עשרים וחמש, עשרים ושש הבא בתור המוות. מתחילת השנה נרצחו בחברה הערבית במדינת ישראל, נכון לכתיבת שורות אלה 36 צעירים, אזרחים ערבים ישראלים ומסע המוות אינו נעצר. כמעט בכל יום משלם אדם בחייו, והמחיר נדמה זול מדי, לא נחשב, לא נספר, מופקרים לארגוני פשע, מופקרים לגורלם, הבא בתור, מוות. אפשר לקרוא במשך שעות ארוכות את מגילות ההסברים, התירוצים, ההבנות, המניעים, הסיבות לכשלון המהדהד, אפשר לשמוע נימוקים, התפתלויות, מנגינות, הבהרות, השתתפות בצער, חמלה לרגע ולהמשיך הלאה והמספר הבא, הקורבן ה-34 כבר מסומן. והוא אינו כי הוא הבא בתור, מוות. החרפה הזו היא עלינו, על ראשנו, היא שלנו. זוהי מציאות בלתי אפשרית, בלתי סבירה, בלתי מוסרית בעליל. מציאות בה אזרחים במדינת ישראל חשים נבגדים על-ידי המדינה, האמורה להגן עליהם, להעניק ביטחון אישי, חשים מופקרים לגורלם, ללא מגן ומחסה. ממשלת ישראל מפקירה את הרחוב הערבי לארגוני פשיעה, למרצחים. בהיעדר שר לביטחון לאומי, בהיעדר תוכנית רצינית, יסודית ובעלת שיניים, בהיעדר יכולת לסגור את שערי הגיהינום על הניצבים בשעריו וחרב ורובה בידם. מדינת ישראל נמצאת במלחמה רבת זירות, אך זירת הפשיעה וההפקרות של החברה הערבית בישראל אינה נספרת בתוך החזיתות. חובתו של ראש הממשלה לייצר מציאות אחרת, מציאות העוצרת את מסע המוות, את הדימום הבלתי נסבל. זו אחריותו בראש ובראשונה של ראש הממשלה. אם היה שר לביטחון פנים אזי זו גם אחריותו. זו גם אחריות של המפכ"ל. רצח אזרחים ערבים ישראלים חייב להיעצר. המחדל והכישלון הזה הוא בראש ובראשנה שלנו, הייאוש והתסכול של אזרחים ערביים-ישראלים עלול להוביל למצב נורא יותר מהמצב הנוראי שאין לו שיעור. בעוד ארגוני הפשיעה בחברה הערבית מתעצמים, מתקדמים, והופכים למסוכנים יותר ויותר, וגובים חיי אדם בהם ילדים וחפים מפשע, הממשלה מתעלמת באופן גס ומחריד מחובתה הבסיסית - להגן על אזרחיה. השיקול הפוליטי חייב להיעלם אל מול נהרות הדם. מיגור הפשיעה הנוראה בחברה הערבית הוא ציווי מוסרי העומד לפתחו של ראש ממשלת ישראל ושרי הממשלה. אזרחי מדינת ישראל זכאים לביטחון אישי, זכאים להסתובב ברחובותיהם מבלי שיסיימו חייהם עם כדור רובה במצח, כדור טועה או מכוון. חובה להפסיק לספור נרצחים, חובה לעצור את המוות, לסגור את שערי הגיהינום, חובה על ממשלת ישראל לעצור את הדימום ועכשיו.