במשך שנים ידעו בישראל שאונרא (UNRWA), הסוכנות מטעם האו"ם שעוסקת במתן שירותים לפליטים פלשתינים, לא רק מנציחה את סוגיית "הפליטות הפלשתינית", אלא גם מעסיקה מחבלים. על-פי הערכות המודיעין הישראלי כ-10% מ-11 אלף עובדי אונרא ברצועת עזה הם פעילים בחמאס או בג'יהאד האיסלאמי או שיש להם קרוב משפחה ממדרגה ראשונה שהוא פעיל בארגוני טרור אלו. למרות זאת, הממשלה והכנסת לא עשו דבר כדי להפסיק את פעילות אונרא באזור או לכל הפחות בשטח מדינת ישראל, וביקורת רבה ומוצדקת נמתחה עליהן עקב כך. אבל אז התחולל טבח שבעה באוקטובר. במהלך תחקור המתקפה של חמאס, התגלו עדויות ישירות לכך ש-19 מעובדי אונרא לקחו חלק פעיל בטבח. בנוסף, נחשף ש-440 מאנשי חמאס שעובדים באונרא הם פעילים בזרוע הצבאית של ארגון הטרור. זה היה הקש ששבר את גב הגמל, וחברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה התאגדו יחד להגיש שתי הצעות חוק להפסקת פעילות הסוכנות: החוק להפסקת פעילות אונרא שקבע שרשויות המדינה ואנשים וגופים הממלאים תפקידים ציבוריים לא יקיימו כל מגע אם אונרא, והחוק להפסקת פעילות אונרא במדינת ישראל שקבע כי אונרא "לא תפעיל כל נציגות, לא תספק כל שירות ולא תקיים כל פעילות, במישרין או בעקיפין, בשטחה הריבוני של מדינת ישראל". ב-28 לאוקטובר 2024, עבר החוק להפסקת פעילות אונרא ברוב של 87 חברי כנסת והחוק להפסקת פעילות אונרא במדינת ישראל עבר ברוב של 92 חברי כנסת. אין "הסכמה רחבה" גדולה יותר מזה, אולם במדינת ישראל לא נבחרי העם הם הקובעים אלא המשפטנים בשירות המדינה. למרות שמדובר במדיניות חוץ וביטחון שנקבעה בחקיקה, כלומר סוגיה שנחשבת ללא שפיטה בכל בית משפט עליון אחר בעולם (וכך היה גם בישראל עד להפיכת השפיטות שחולל אהרן ברק בסוף שנות השמונים), בג"ץ לא דחה על הסף את העתירה שהוגשה נגד החוק להפסקת פעילות אונרא במדינת ישראל. לא זאת בלבד, בג"ץ אף ביקש תגובה מהמדינה, כלומר בכוונתו לדון בעתירה לגופא. וכמו שאנו יודעים ממקרי עבר, גם אם בג"ץ לא יפסול את החוק, הוא לבטח יעקר אותו מתוכן במהלך הדיון בעתירה. אולם אם אתם חושבים שבית המשפט העליון הוא הגורם שכרגע מונע את הפסקת פעילות אונרא בישראל חרף חקיקת הכנסת, אתם טועים. בג"ץ יוסיף ויתערב בהמשך, אבל בעת הנוכחית מי שפועלת לסכל את אכיפת החוק היא היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה.