לאורך ההיסטוריה הארוכה של ארה"ב, האמריקנים הרבו להסס האם להשתתף במלחמות זרות. אבל לאורך 250 שנה, הם תמיד ידעו להתייצב לצד שוחרי החופש ונגד המנסים לרסק את החרות. ברחבי ארה"ב ניצבים פסליהם של לוחמי חרות מכל רחבי העולם, כולל כאלו שזכו לתמיכה נלהבת של ארה"ב כאשר הייתה צעירה וחלשה. לאורך תולדותיה פעלה לעיתים מעצמת-העל בטיפשות – כמו בווייטנאם, עירק ואפגניסטן – אך אפילו במקרים אלו, היא ראתה את התערבותה כמיועדת להגן על החופש והדמוקרטיה. לא עוד – קובע הפרשן הבכיר פריד זכריה בוושינגטון פוסט. ההיבט המוזר ביותר בשבועות האחרונים של הדיפלומטיה האמריקנית – שהגיעו לשיאם באסון בפגישתם של דונלד טראמפ וולדימיר זלנסקי – היא שנשיא ארה"ב אינו מוכן לומר שהוא תומך בקורבן נגד התוקפן. או שהוא מעריך את הדמוקרטיה האוקראינית יותר מאשר את הרודנות הרוסית. במקום זאת, הוא וג"ד ואנס הקדישו את הזמן לנזוף בזלנסקי על שאינו מודה לארה"ב (הוא עשה זאת שוב ושוב) והאשימו אותו בכך שהוא חסר כבוד. אשמתו של זלנסקי הייתה שהוא פשוט ציין שאוקראינה הייתה מאז 2015 בהפסקת אש עם רוסיה, אך ולדימיר פוטין הפר אותו במזיד. טראמפ ניצל את ההזדמנות כדי להזכיר שיש לו קשר מיוחד עם פוטין. זלנסקי לא פעל כיאות. הוא נכנע לרגשות, הגיב יותר מדי ונפל למלכודת שטמן לו ואנס. היה עליו ללמוד מהדרך בה עמנואל מקרון וקייר סטארמר טיפלו בטראמפ: חנופה תכופה ותשבחות ליחסיו עם ארה"ב. אבל זלנסקי מנהיג מדינה שאיבדה רבבות מבניה. הוא נשלח על הישרדותו. הוא ומדינתו נלחמים למען ערכי החרות והדמוקרטיה בהם תמכה ארה"ב מאז היווסדה – נגד רודן טורף החותר בכל הזדמנות תחת ארה"ב, האינטרסים שלה ובעלות בריתה. לא אמור להיות קשה לצד מי להתייצב, מדגיש זכריה. הפיצוץ של יום שישי בא לאחר שבועות של דיפלומטיה בה ממשל טראמפ התנהג בבריונות כלפי שכנותיה של ארה"ב, דרש מקנדה להפסיק להתקיים כמדינה עצמאית, לחץ על דנמרק למכור את גרינלנד ועל פנמה לוותר על התעלה. הוא איים להטיל מכסים על ידידיו יותר מאשר על יריביו. הוא סגר תוכניות מזון ותרופות המיועדות למדינות העניות ביותר בעולם. רורי סטיוארט, לשעבר שר בריטי מטעם השמרנים, תהה: "האם לשם כך הקדישה ארה"ב 80 שנים של בניית כוח ובריתות? לא כדי להיות כוח שעושה טוב, אלא כדי לרושש את שכנותיה, לאיים על מי שהיא מגנה עליהם, לשדוד מחצבים ממדינות קרועות מלחמה, ולהפר את הבטחותיה למאות מיליונים מבין העניים ביותר בעולם?" טראמפ לא רק משנה את מדיניות החוץ האמריקנית. הוא מכוון מחדש את המצפון המוסרי של ארה"ב, מצפון אשר נקבע היטב מאז הקמתה לפני קרוב ל-250 שנה, מסיים זכריה.