חז"ל מספרים לנו שמגדולי הרשעים שהיו לעם ישראל יצאו תלמידי חכמים גדולי ישראל כשמעיה ואבטליון שיצאו מסנחריב. או לדוגמה מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, או מצאצאיו של המן הרשע יצאו תלמידי חכמים שלימדו תורה בבני ברק.
אותם אישים שהוזכרו לעיל מופיעים בדברי הגמרא במסכת גיטין (נ"ז, ב'): "תנא, נעמן גר ותושב היה. נבוזרדן גר צדק היה, מבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק. מבני בניו של סיסרא לימדו תינוקות בירושלים, מבני סנחריב למדו תורה ברבים. מאן אינון? (מי הם) שמעיה ואבטליון".
רבינו ניסים גאון מביא בדבריו שרבי עקיבא יצא מזרעו של המן הרשע שלימד תורה בבני ברק. רמז לזה מופיע בגמ' ברכות (כ"ז, ב'). שאין אנו אומרים "ארור המן ובניו", אלא רק ארור המן בלבד היות שיצאו מזרעו אנשי מעלה. יש אנשי מחשבה הטוענים שבניו של המן היו גרים, ואם כך נשאלת השאלה כיצד עם ישראל קיבל גרים מעמלק שהלא נאמר במכילתא (סוף פרשת בשלח) שאין מקבלים גרים מזרע עמלק?
עונה על כך הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ו' הלכה ד') שמשמע שאם עמלק קיבל על עצמו שבע מצוות בני נח אזי, אפשר לקרב אותם ולגיירם: "...אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה שנאמר 'כן תעשה לכל'...רק מערי העמים לא תחייה כל נשמה, וכן הוא אומר בעמלק תמחה את זכר עמלק. ומניין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו שנאמר 'לא הייתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל...את הכל לקחו במלחמה...מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו".
כנראה המקור של הרמב"ם מהגמרא במסכת גיטין שמבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק. אולם, ישנן תשובות שונות המסבירות כיצד ייתכן שיצאו גדולי תורה מזרעו של עמלק. אחת מהתשובות שהגיור היה מתוך טעות ובית הדין לא ידע שהבא לפניו הוא מזרע עמלק ולכן קיבלוהו. או היה מקרה שעמלקי מצאצאי המן הרשע אנס אישה יהודייה, ובנה שנולד לה ממנו נחשב כיהודי, וממנו יצאו מלמדי תינוקות בבני-ברק.
וראיתי בספרו של הרב אליעזר מלמד שליט"א "פניני הלכה" על חודש אדר שיש כמה אופנים שאכן מקבלים גרים מעמלק.
א) בייחוס אצל גויים הולכים אחר האב, והם היו מצאצאי המן דרך הבת.
ב) לכתחילה אין מקבלים גרים אבל אם טעו קבלתם קבלה, בתנאי שעברו כמה דורות עד שנתגלה שהיו מזרעו של עמלק ואז הגיור תקף. אבל אם התברר מיד שהוא מזרע עמלק גיורו בטל.
ג) אכן הם היו מצאצאי עמלק שהתערב באומות ואחר זמן באו להתגייר, שאין דרך לדעת שהם מזרע עמלק ולכן מקבלים אותם.
ד) בספר "יד דוד" מתרץ שהאישה נישאה לגוי שאינו מזרע עמלק ובן זה ויוצאי חלציו אין עליהם דין עמלק כלל שבעכו"ם הולכים אחרי הזכר.
ה) שמעתי מאברך אחד תירוץ מעניין. בתפילת על הניסים הנאמרת בפורים נאמר: "והשבת לו גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על עץ..." ואכן הגמול הפשוט להמן הוא כאשר תלו אותו על העץ. גמול חיצוני שהתאים לשעתו. השבת "גמולו בראשו" באופן עמוק יותר היא דווקא כאשר בניו למדו תורה בבני ברק, או אז מתברר שהתורה היא נצחית וכול צורר הקם לכלותינו, כוחה של התורה בגבורתנו וסגולתנו ומאפשרת נצחיות האומה.