כל מי שמסה למוטט או למוסס את עילת הסבירות הוא חסר שיקול דעת, ולא בגלל שעילת הסבירות טובה לנו, אלא בגלל שהתרגלנו אליה, התמכרנו אליה כמו לסם מסוכן. ומי שמנסה להיגמל מסם, חייב תחליפי סם. ללא תחליפים הוא נכנס לקריז, אותו קריז שהיינו בו החל מעליית הממשלה הנוכחית לשלטון. והקריז הזה עולה לנו ביוקר רב. אז איך בכל זאת נגמלים מהרעה החולה הזו שנקראת "עילת הסבירות": 1) אין צורך להיגמל ממנה אבל חייבים לצמצם אותה, ואפילו לצמצם אותה מאד. הממדים שתפסה הם ענקיים, היא מייתרת את הכנסת, מעקרת את הממשלה והופכת את בית המשפט העליון לשליט, דיקטטור יחיד על המדינה, מה שמביא לפירוק המדינה מבפנים. 2) כאשר מצמצמים, חייבים להתחיל בצעדים קטנים, כי העילה הזו שיתקה את מערכות המדינה, עד לרמה שאפילו צעד גדול איננה מסוגלת לבצע. 3) ואם מדובר על צעד קטן, היכן נחפש אותו, כיצד נמצא אותו? התשובה היא פשוטה. עלינו לבטל במפורש בחוק יסוד הממשלה את הלכת דרעי פנחסי, ולאפשר לראש הממשלה למנות שרים וסגני שרים כלבבו, ובלבד שהם עומדים בדרישות הכשירות שבחוק. מרגע השינוי החיוני הזה, לא יוכל בית המשפט להתערב בשיקול הדעת של ראש הממשלה במינוי שרים ובכהונת שרים, אלא רק בהיבטי חוק (כשירות) בלבד. הכנסת ניסתה לבטל בעבר את ההלכה, אך מסיבותיה היא לא עשתה זאת במפורש, ולכן בית המשפט ממשיך להיאחז בקרנות המזבח של אותה הלכה. בסעיף 6 להחלטת הנשיא דהיום עמית בבג"ץ 2592/20 הוא קבע "אקדים ואומר כי אני מסכים עם חברתי הנשיאה, כי הלכת דרעי-פנחסי עדיין חיה ובועטת. מבלי להאריך בדברים, אציין את העובדה הפשוטה כי כיום, לאחר תיקון חוק יסוד: הממשלה, סעיף 22(ב) לחוק היסוד הקובע כי "ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להעביר שר מכהונתו [...]", זהה בנוסחו לסעיף 21א(א) בחוק יסוד: הממשלה בשעה שניתן פסק הדין בעניין דרעי-פנחסי. חזקה על המחוקק-המכונן כי אילו ביקש לבטל את הלכת דרעי-פנחסי, היה עושה זאת במילים מפורשות." שינוי כזה בחוק היסוד ודאי מתאים גם לכרסום לגיטימי בעילת הסבירות כפי שקבעה הנשיאה בדימוס חיות, בפסלה את הביטול הגורף של עילת הסבירות בכל הנוגע לפעולות הממשלה באמרה שם "נוסח התיקון של הכנסת קיצוני וחריג. התיקון מתייחס לכלל מובניה של עילת הסבירות, ומשכך הוא מונע התערבות גם בהחלטות שלטוניות מופרכות ובלתי סבירות בעליל, ככל שלא נפל בהן פגם מינהלי אחר." ביטול מפורש של הלכת דרעי פנחסי, מתייחס רק לנישה מאוד מצומצמת של עילת הסבירות, כי ביטול כזה עוסק בהחלטות של ראש הממשלה בלבד, בעניין מינוי וכהונה בלבד של שרים וסגני שרים בלבד, מבלי לגעת בדרישות הכשירות שבחוק, ובשפיטוטם. כמו-כן ברור לכולם שהכנסת התכוונה לבטל את ההלכה, אך ניסחה משיקוליה את החקיקה באורח שלומיאלי בהשאירה לקונה ניסוחית, לתוכה השתחל בית המשפט. אם תישאל דעתי בית המשפט לא יבטל את השינוי הזה, כי הוא יתאמץ להראות איזו שהיא היענות לצרכים של השלטון כפי השלטון רואה אותם, ומשם תיסלל אולי הדרך להקמת ועדה ציבורית אשר תדון ותציע שינויים במבנה החוקי/חוקתי של המדינה, אך באורח שקול, מודרג, אחראי ובהסכמה רחבה. יש הרבה מה לתקן, ההסכמה בצורך לתקן היא גורפת, אבל כל צד מפחד על הגבינה שלו, ולכן חובה להתחיל בנושא שניתן להסכים עליו, כי התחלה בכל נושא אחר מחלישה אותנו כמדינה וכחברה, ומסכנת את החוסן הלאומי שלנו.