ימים לפני פסח אני נזכר בלילות הסדר של ימי שירותי הסדיר. הראשון היה בשנת 1969. בעודי חניך מקצועות שריון בג'וליס השאירו אותנו החניכים לשמור בסיסית בחג. אחרי הטקס - שנראה לי אז די מטופש - של עליית משמר קיבלנו ערכת סדר לשמירה.
קופסה עם ביצה, חרוסת, עוף ישן, לפתן ושקית מצות. כמובן שלא שכחו לתת לנו הגדה קטנה מתוך הנחה מטומטמת שבעודנו בקור בבונקר בחצות הלילה נשאל קושיות נשיר אחד מי יודע ואולי גם נוסיף קריאת מכות במצרים. למי שהיה רגיל לסדר פסח משפחתי גדול ליל הסדר 1969 היה סיוט שלעולם לא אשכח אותו.
חלפו להן שנתיים ובשנת 1971 מצאתי עצמי כחייל ותיק, סמ"ר באותו בסיס בפיקודו של אביגדור קהלני כמפקד מדור תותחנות בבית הספר לשריון. ערב פסח פנה אלי קהלני (איתו הייתי ביחסים קרובים) באומרו: "בעוד יומיים מתקיים סדר הפסח המרכזי של השריון כאן בחדר האוכל בג'וליס. אני רוצה ייצוג מכובד למדור תותחנות ואבקשך להישאר לחג ולהשתתף בסדר." בלית ברירה עם זיכרון ערכת הסדר הנהנתי בחיוב.
אח"כ התברר שאני לפחות התנדבתי להישאר לסדר. יתר המדריכים הוותיקים אולצו על ידו להשתתף כדי להרים את תדמית המדור בעיני מפקד גייסות השריון - האורח המרכזי. הסדר היה נחמד, אוכל סביר, צוות הוואי שריון שר חד גדיא ועוד ואפילו קיבלנו "יין פטישים" לדפוק את הראש. היה זה פיצוי לסדר הנורא מ-1969.
חלפו להן עוד כמה שנים ומצאתי עצמי במילואים בעזה, כן אותה עזה של היום, בתקופת פסח. הייתי בעמדת שמירה על גג ברחוב עומר אל מוכתר ונאמר לי שמחפשים מתנדב לצאת הביתה בימים שלפני הסדר אבל כנראה שייאלץ לעשות את הסדר בעזה. במילואים היה לי כלל, נותנים חופשה לוקחים בלי חשבון כי מי יודע מה ילד יום.
התנדבתי לצאת, אחרי יומיים בבית, ערב פסח, קיבלתי שיחת טלפון שאני יכול להישאר בבית עד אחרי הסדר. חגגתי הסדר בבית וחזרתי לעזה שמח וטוב לב. מסתבר שנס חג הפסח קרה לי. מאז תמיד רעייתי ואני עורכים סדר גדול. כאשר מגיע הפסוק מההגדה "הא לחמא עניה" אני נזכר בערכת הסדר מג'וליס 1969.