האמת, כבוד הנשיא? אני די מתפלא עליך שאתה די המום. מצופה ממך לא להיות די המום אלא המום על סטרואידים. המום ונרעש. המום כאחוז פלצות. מצופה, והאמת שאף נדרש ממך, דרישה שאין טבעית, מוצדקת ולגיטימית ממנה, להתייצב בשער בת רבים ולזעוק מדי יום, להוציא שבתות וחגים בהינתן חובתך, מתוקף תפקידך הרם לשמור על קדושת השבת (אף שעת חירום מצדיקה "לחלל" אותה), שעל הממשלה לעשות כל מה שנדרש ומתחייב להשבת החטופים, גם אם המחיר הנדרש - והוא נדרש! - כולל הפסקת המלחמה ונסיגה מרצועת עזה.
העובדה (שאתה מודה בה ומתוודה עליה) שאתה המום, לא יכולה להיות נסיבה מקלה להלם ולשתיקה שאתה שרוי בהם. אתה לא יכול, פשוט לא יכול, אדוני הנשיא, להיות בעת הזו נשיא של מילים יפות, ומילותיך אכן יפות. אתה לא יכול להתנהל - ציבורית - כמו נציג רשמי של האו"ם. אם אתה רק די המום, מה ניתן לצפות מראש הממשלה? רבים מתושבי המדינה לא די המומים; הם (אנחנו!) המומים ומזועזעים מהפקרת החטופים הנמקים בשבי חמאס.
כשאתה אומר שאתה "די המום" אתה מערפל את האש שניצתה זה מכבר ועלולה להתפשט ולכלות כל חלקה טובה. אתה יוצר מסך עשן ומסתתר מאחוריו. לא די בכך. ממש לא. לא די להיות "די המום". מתי נראה את כבודו זועם, יוצא מהכלים, מפציר ותובע במפגיע מראש הממשלה לעשות את המעשה המתחייב והנדרש, כדי להותיר לחטופים שמץ סיכוי לחזור בחיים. אם לא עכשיו, כבוד הנשיא - אי-מתי?!