כשנה לאחר חקיקת חוק הלאום עדיין לא נחו בכס המשפט מניסיונותיהם לשנותו ולהפוך למחוקקים-בפועל. השופט העליון לשעבר, אלייקים רובינשטיין, יחד עם משפטנים אחרים, העלו במאי 2019 הצעת תיקון לחוק היסוד, בו הציעו להוסיף לחוק גם את ערך השוויון. בקשה זו מתעלמת לחלוטין מכך שערך השוויון כבר מעוגן בחוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו", ומשמש ככלי מרכזי בפסיקות בתי המשפט. בג"ץ פירש במהלך השנים את המושג "כבוד האדם" ככולל גם את ערך השוויון, ובכך הפך אותו לעיקרון משפטי מחייב. לפיכך, הוספתו גם לחוק הלאום אינה אלא ניסיון מכוון לרוקן את החוק מתוכנו ולהעניק לשופטי בג"ץ כוח בלתי מוגבל לעקוף, לעוות ולבטל כל משמעות לאומית שהחוק מבקש לעגן. בהערת אגב כדאי להדגיש כי המיעוט הערבי בישראל נהנה בפועל מזכויות-יתר מופלגות. הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי מתרחבת ללא הפרעה, בעוד שהמדינה מעלימה עין וממעטת לאכוף את החוק. מנגד, במגזר היהודי, כל חריגה קטנה נתקלת באכיפה בררנית, מהירה ונוקשה, עד כדי הרס מיידי של מבנים. מצב זה יוצר אפליה הפוכה ופוגע בשלטון החוק ובשוויון האמיתי במדינה. שאיפתם של משפטנים, בעבר ובהווה, להחדיר את ערך השוויון לחוק הלאום ולכפות שוויון חוקתי בין יהודים לערבים אינה אלא צביעות משפטית מובהקת. אותה מערכת משפט שמתיימרת להילחם למען השוויון, היא זו שנאבקת בימים אלה בחירוף נפש נגד כל ניסיון להשיג שוויון אמיתי בין ימין לשמאל בוועדה למינוי שופטים. כאשר מדובר בשליטתה הבלעדית על מערכת המשפט - מסרבת היא לכל שינוי ודבקה במשטר המאפשר לה להמשיך בהעדפה בוטה של מינויי שופטים מגוש פוליטי אחד בלבד. אין ספק כי מערכת המשפט פועלת בגישה חד-צדדית ומוטה. כשהדבר נוגע לערבים, היא דורשת "שוויון" בכל מחיר, אך כאשר מדובר ביהודים - היא מקדשת את האפליה נגד הימין, מגנה עליה בעוצמה, ואף נלחמת כדי להעמיקה ולשמרה. מדובר במדיניות מכוונת של איפה ואיפה, שמפוררת את עקרונות הצדק ושלטון החוק.