כדי להחזיר את החטופים ולמגר את חמאס, יש להשתלט על כל הרצועה, קרי לכבוש אותה. אסור לעצור. צריכים לדבוק במטרה ולא להכנע לדוברות החמאס או למצהלות התופים בקפלן. רק להלחם, להלחם, להלחם ולא להרפות. לא להכניס מזון, תרופות או דלק. לא להעביר חשמל ומים. לא לטפל בעזתים בארץ. נראה שהרמטכ"ל הנוכחי ודוברו מבינים זאת. השאלה היא כמה זמן הם יחזיקו מעמד מול כל הלחצים מבית ומחוץ.
אם הם יצליחו, הרי שאולי נוכל לחגוג את חג הפסח המגיע אלינו לטובה עם השבויים חזרה בבית - אלו למרפא ואלו לקבורה. איני רוצה לתאר אם נכשל, שהרי זו לא אפשרות בת-קימא. ברית כרתו אבותינו עם הקב"ה, ולא נראה לי שנכחד. חבל רק שעברה שנה וחצי מאז תחילת המלחמה בכדי שנגיע לנקודה זו, עם אלפי הקורבנות (המתים והפצועים) והצלקות בנפש כולנו.
אנחנו חייבים לנצח את חמאס, והדרך היחידה המובנת במזרח התיכון היא ע"י לקיחת שטחים. נשתלט על עזה, ויהיה טוב. לא נעשה זאת, וימררו את חיינו לעתיד לבוא; דבר שאנו לא יכולים להרשות לעצמנו.
תקוותי בערב פסח זה, התשפ"ה, שנזכה שהכוס היחידה המלאה שתצפה לאורח תהיה זו השמורה לאליהו הנביא, לא נזדקק יותר למקום שהשארנו בשנה שעברה עבור השבויים, וימלא החג אורה ושמחה, כך שנוכל לספר עד-דלא-די על גבורות וניסי השם בעבר ובהווה.
יהיו אשר יהיו
בארץ אחת משופטי בית המשפט העליון הייתה אמורה לשאת דברים בערב הוקרה לפרופסור באוניברסיטה העברית שהתקבל לעבודה באוניברסיטת אוקספורד. העובדה שאותו פרופסור מדופלם תומך בחרם על ישראל ובסרבני גיוס אינה מיוחדת או יוצאת דופן בארץ. נהפוך הוא, הוא חלק מקבוצה גדולה מאוד של חברי האקדמיה, אותם ניתן למצוא בכל אוניברסיטה בארץ (למעט אולי באוניברסיטת אריאל), לתפארת מדינת ישראל. גם כאן ב-UCLA היה ראש מחלקה שטען שלגיטימי לחלוטין לחטוף חיילים ישראלים. כשהוא העלה טענה זו, היה חייל אחד בשבי בעזה (גלעד שליט). כנראה סטודנטים של אותו פרופסור יהודי-ישראלי הם בין אלו שפלשו לישראל בשבעה באוקטובר ולקחו איתם 255 ישראלים לעזה.
דוברות בית המשפט העליון סיפרה שהפרופסור לכבודו נערך ערב ההוקרה הוא "פרופסור מן המנין בחוג לפילוסופיה ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עוסק בפילוסופיה של המשפט, בפילוסופיה של המוסר ובפילוסופיה מדינית. על-רקע העיסוק המקצועי והרקע האקדמי של השופטת ותו לא, הוזמנה השופטת לשאת דברים לכבוד כניסתו לתפקיד באוניברסיטת אוקספורד." לדעת בית המשפט העליון אין טעם לפגם לתמוך בפרופסור שקורא בעת שישראל במלחמה להחרימה ולסרב לשרת.
במדינה נורמלית, אותו פרופסור היה יושב בכלא ומנודה מהחברה. בישראל שופטת מבית המשפט העליון מכבדת אותו בנוכחותה ונושאת דברים. משרד הדוברות מסכם "יש להצטער על הנסיון לכרוך באופן בלתי ענייני בין ההשתתפות ובין עמדותיו והתבטאויותיו האישיות יהיו אשר יהיו." קרי, הפרופסור שמומחיותו משפט, מוסר ופילוסופיה קורא להחרים את המדינה, מוסדותיה ומוצריה, ולסרב להתגייס לצבא ההגנה לישראל, הצבא המוסרי ביותר בעולם, ואנחנו צריכים (למטרות כבוד ויקר) להתעלם מכל אלו - "יהיו אשר יהיו!".
האם יש גבול כלשהו, קו אדום מסוים שאולי אסור לחצות? האם יכול אותו פרופסור לקרוא להתנקש בראש הממשלה? האם בית המשפט העליון ודובריו יצדיקו (או פשוט יתעלמו) גם זאת? האם בית המשפט העליון יקים מחיצה בין האדם ודעותיו לבין רחשי הכבוד אליו, גם אם הוא יופיע כעד מומחה בפני בית המשפט הבינלאומי נגד ישראל?
יהיו העמדות וההתבטאויות האישיות אשר יהיו, קבע בית המשפט העליון בפני העם כולו, ואני נזכרתי במקרה אחר, אותו כולנו אמורים להכיר, או לפחות להחשף אליו לפחות פעם אחת בחיינו. רועה צאן הגיע לחורב והוא רואה שם סנה בוער באש ואיננו אוכל. בהתקרבו לבדוק את המראה המופלא, הוא שומע שקוראים בשמו ונאמר לו: "אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא."
הקב"ה אומר למשה: "אנכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב." הקב"ה שמע את צעקת עמו אשר במצרים וירד להצילו מיד מצרים ולהעלותו "אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש."
אלוהים שולח את משה אל פרעה ואף נותן סימן בידו שהוא זה ששולח אותו למשימה: "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוהים על ההר הזה!"
משה מקשה ושואל, כמו סטודנט טוב בכיתה של אותו פרופסור מדופלם באוניברסיטה העברית אשר בירושלים הבירה: "הנה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלוהי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם?"
אנחנו רוצים לענות, קופצים להם דוברי בית המשפט העליון! אנחנו יודעים, אנחנו קובעים: "יהיו אשר יהיו!"
אלוהים נדהם מתבונת בית המשפט העליון ודובריו. אכן, דברים אלו נראים טובים!
"אהיה אשר אהיה!" כה תאמר לבני ישראל: "אהיה שלחני אליכם!"
בראוו, כל הכבוד לבית המשפט העליון ולדוברים הנפלאים העובדים עבורו. קביעתם אפילו מצאה חן בשמים ממעל.
"ויאמר עוד אלוהים אל משה: כה תאמר אל בני ישראל, ה׳ אלוהי אבותיכם, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב שלחני אליכם. זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור."
אהיה אשר אהיה אמר האלוהים למשה. אלפי שנים אחר כך, משתמש בית המשפט העליון שלקח את מקומו של הקב"ה, המתנגד לתנ"ך ולכל קשר אליו, והפועל נמרצות לזכויות הנוחבה ושאר אויבי ישראל ונגד ראש הממשלה המכהן, הממשלה הנוכחית וכל מי שלא מסכים עם שליטתם המוחלטת, ומבזה את שם האלוהים. יהיו אשר יהיו דעות פרופסור לפילוסופיה. בעוד הוא יתפלסף ויקרא לסרב לגיוס, להחרים את המדינה ולחטוף חיילים, יפלשו ארצה, ישחטו, יאנסו וירצחו את בני ישראל, וישראל תואשם בעולם על רצח עם. צווי מעצר יוצאו. אנשים יאלצו להמלט. ישראל והיהודים יהפכו לשעירים לעזאזל. והכל בזכות דעות שמותר להטיפן ממיטב האוניברסיטאות בארץ ובחו"ל.
להזכירכם, יש עוד פרופסורים ישראלים נפלאים, גם כאלו המכחישים את השואה.
מדוע אני מתפלא? מדוע אני לוקח כל זאת ללב? מדוע אני נושא את הצער והכאב?
אשא תפילה שנבריא במהרה בימינו, ושגעון הגדלות והאמונה שאנחנו כל יכולים שאחזו בנו יעלמו כל היו.
אתם מוזמנים לקרוא בשנית את שמות פרק ג׳, ופשוט לחשוב על ההבדל בין המסופר שם לבין הקורה בימינו אלו ממש. ואולי לא בכדי אנחנו חוגגים מדי דור ודור את יציאת מצרים ואת חרותנו מחדש!.