המשמעות העמוקה, המהותית והמלאה, של קבלת אחריות היא נכונות לשאת במחיר שלה, גבוה ככל שיהיה, ללא תנאי. קיבלת אחריות על חלקך הגדול, המכריע, הקריטי והאסוני למחדל שבעה באוקטובר 2023, שגרם לטרגדיה הגדולה ביותר מאז השואה, ויש רבים המשווים אותו אליה, פרשת מהצבא, כמתחייב, לא לפני שהונח על שולחנך אקדח מעשן. יש ויכוח לגיטימי על עיתוי עזיבתך. לא זה העניין.
אין עוררין על תרומתך המוערכת והמבורכת לביטחון מדינת ישראל במשך עשרות שנים של שירות בצבא, אבל מחדל אחד אסוני, סופני, אשר יירשם לחובתך עד דור עשירי ואולי עד קץ הדורות, מוחק את כל ההצלחות וההישגים הרשומים על שמך ונזקפים לזכותך. מה לעשות, ההיסטוריה היא שופטת אכזרית, היא לא חומלת ולא מרחמת. היא מאשימה ומרשיעה.
הודעת פעמים אחדות שאתה לוקח אחריות. הודאתך בכישלונך ובאחריותך מתבקשת ומתחייבת. אבל המשמעות המהותית, הבסיסית של אחריות היא הנכונות לשלם כל מחיר שהיא גובה.
אם אתה אכן נושא באחריות מתבקשת הודעתך על ויתור קבלת סך כל ההטבות המוקנות לך בשל השירות, לרבות הפנסיה המכובדת. איש לא רוצה להותיר אותך, חלילה, חסר כל (אף כי יש מן הסתם מי שיוצאים מכלל ההכללה הזו מסיבות מובנות בהחלט) ולהשפיל אותך. אבל מותר להטיל ספק האם ראוי שתמשיך ליהנות מהגמולים השונים של הגוף, אשר בראשו עמדת, ואשר כישלונו הבלתי נסלח המיט על רבים אסון, מוות, שכול, חורבן.
אתה ודאי מבין, הרצי, שסליחה היא מילה חלולה בהינתן הנסיבות, אשר אמירתה בעטיין מרוקנת אותה ממשמעות, גם אם היא נאמרת בתום לב שבור ומרוסק, בכוונת מכוון כנה, עמוקה, אמתית. לא די בבקשת סליחה. אני יכול להבין גם את מי שדורשים להוריד אותך, ולו גם באופן סמלי, לדרגת טוראי. כל מחיר שאתה עלול לשלם לא יהיה בו כדי לכפר ולו במעט על המחדל הנורא, המחפיר, אשר הוא תוצאתן של רשלנות, הפקרה, יהירות ו"סמוך".
מה עבר לך בראש, כאשר קבעת פגישת עידכון לאחר ליל שימורים, שעות אחדות לפני הפלישה, בשעה 06.29 בשבעה באוקטובר 2023, לשעה שבה הטבח כבר היה בעיצומו? מה חשבת לעצמך, כשניסית - אולי הצלחת - להירדם לפנות הבוקר הארור ההוא, כשאתה יודע שיש סימנים המעידים על הכנות ממשיות למתקפה של החמאס?
לא צריך להיות פסיכולוג מדופלם כדי לדעת שמעתה ואילך לא תוכל אפילו להרגיש את אותות הפוסט-טראומה כי אתה, כצפוי וכמשוער, חי בתוכה. לא צריך לרחם עליך, אתה ודאי לא זקוק לרחמים. אבל מותר לחמול. אני חומל עליך, המפקד, אבל לא יכול להניח לך שום הנחה. לא מילאת את חובתך בלילה ההוא. במידה מסוימת ניתן לראות את שוויון הנפש אשר בא לידי ביטוי בקביעת שעת פגישת עידכון לשעת בוקר (מאוחרת, בהינתן הנסיבות) בשבעה בחודש, כמעילה בתפקידך.
אין עוד טעם לזעוק "לך הביתה" כי אתה כבר בבית, אבל אולי לא מופרך לצפות ממך, מכובדי, לשעבר ראש המטה הכללי, אשר נבצר ממך להשלים תקופת כהונה מלאה, להודיע קבל עם ועדה שאתה לא מוכן לקבל מהצבא אף לא שקל אחד. מעשה קטן, כמעט זניח; מעשה סמלי, כמעט שולי. ובכל זאת מעשה שהוא חלק בלתי נפרד, בלתי נמנע, מהאחריות שמוטלת עליך.