ניתוח תצהיר רונן בר. חלק א
1. רונן בר הגיש לבג"ץ תצהיר שבו הוא קובר את עצמו ומאשר את כל מה שאמרנו על ראש השב"כ המודח. על-פי עמוד מס' 6 בתצהיר, אליו תכף נגיע, סעיף אחר סעיף, רונן בר ידע שחמאס נערכים למגה תקיפה.
2. בר אולי מבקש להתמגן משפטית מפני לא פחות ממאסר עולם. בתסריט התנ"כי אליו השליך רונן בר את מדינת ישראל, הוא מתחיל את תצהירו ב-(איך לא), הצהרה פוליטית. לבר יש צורך בעבודת טיוח משפטית ולכן הוא עושה שימוש זול בספין "רק לא ביבי" ובספין "ועדת חקירה ממלכתית".
בטבח 7 באוקטובר נרצחו ונחטפו 1500 ישראלים. אבל בואו נתמקד רק בשתי תמונות מהזוועה כדי לתת את הקונטקסט שבר עושה מאמץ עליון להסתיר: צעירה יפהפייה מפסטיבל הנובה שגופה חולל על-ידי מחבלים לעיניי מחבלים. שדיה נכרתו בסכין תוך כדי מעשה והיא נורתה בראשה; האימא מבארי שבוצעו בה פשעי מין, פשעים קבוצתיים אנטישמיים ופשעים כנגד האנושות לעיניי משפחתה המזועזעת והמחבלים הצופים ואף משדרים החוצה. שואה על אדמת ישראל, זה רונן בר.
3. בר טוען בתצהירו כי אינו מבין מדוע הודח. ליל 7 באוקטובר וההתחייבות של בר לאנשיו לפרוש כבר בתחילת 2024 זזו הצידה לטובת שקר ראשון: "המקור (להדחה) אינו ברובד המקצועי אלא בציפייה לנאמנות אישית מצידי לראש הממשלה", כך ראש השב"כ משקר לשופטים. מדובר בשקר מוחלט מאחר שכל ראשי גופי הביטחון הודו מהרגע הראשון, כי כשלו בקטע קיצוני. לכן כבר בתחילת התצהיר בר חוטא בהצהרת שקר מוחלטת.
4. כאמור, עמוד 6 הוא המסמך המרשיע. בפתיחת עמוד 6 בר מכחיש "ידיעה מוקדמת" על מתקפת חמאס ומכחיש שלא עדכן את ראש הממשלה. לטענתו, הטענות נגדו לידיעה מוקדמת הן הסתה. ובכן, בואו נבדוק יחד "האם ומה בר ידע". בסעיף ב׳ אומר בר כי בחודש יולי 23, חודשיים לפני הטבח, מסר בר לראש הממשלה "התרעה למלחמה". בר הסביר לראש הממשלה, כי האויב רואה בקרע הפוליטי בחברה הישראלית שעת כושר למלחמה. מרגע שבר אומר זאת, הרי שהוא מעיד כי היה מצוי במודעות קוגניטיבית ומקצועית מלאה לכך שבכל רגע עלולה לפרוץ מלחמה. מבחינת תצהיר בר, הוא חיכה ל-7 באוקטובר חודשיים קודם והיה מוכן וחשוף לכל חומר מודיעיני המאשש סכנה יותר מכל אחד אחר. בר, על-פי תצהירו המופרש, ידע.
נמשיך.
5. סעיף ג' אומר שבר העיר "את המערכת כולה בשלבים המוקדמים של הלילה ואף קודם לכך". בר מזניק את כל המערכת, כלומר יש בו תחושת חירום, וזה קורה בתחילת ליל 7 באוקטובר ואפילו קודם לכך, כדבריו, כלומר: בערב 6 באוקטובר. כרטיסי הסים שנדלקו אצל מפקדי חמאס (כאשר תחת כל מפקד כמה מאות מחבלים), היו הסימן בהא הידיעה שיום הדין הגיע. אני אוסיף שאירוע כרטיסי הסים צונזר ונחשף במקרה בשידור פאנל בערוץ 14. ללא פליטת פה בטוק שואו אקטואלי, לא היינו יודעים על-כך עד היום. בתצהיר ראש השב"כ למעשה מודה שידע כבר בערב 6 באוקטובר שחמאס נערך למתקפה.
6. גם סעיף ד' הוא שקר. כתובות שם חמש המילים "אינדיקציות חריגות (לא חד-משמעיות)" מדובר באוקסימורון ספרותי, דבר הסותר את עצמו במטרה מראש לבטל את שבא להגיד. בעברית, מה שמוגדר חריג הרי שהוא חד-ערכי וחד-משמעי ועל כן חריג. מי שהעיר את כל אנשיו, ראה מתקפה בשער שעה שתפקידו אינו פרשני או פילוסופי.
רונן בר הוא ראש השב"כ. הוא לא תיאורטיקן, הוא לא גליקמן, הוא לא מוחמד מג׳אדלה. הוא לא פאנליסט. הוא לא חוקר. נדלק סימן מתריע, קום ופּעל. בכל התרעה גלום הסיכוי להתרעת שווא אך מרגע שיש התרעה, כל תסריט אחר בטל. זה שיקול בסיסי בקבלת החלטות, לא צריך לעבור קורס בשב"כ בשביל זה. בכל סכנת חיים צפויה, בני אדם פועלים כאילו זו התרעה במיליון אחוז ומתפללים שזו תהיה התרעת שווא. לא מסובך.
7. בסעיף ה׳ הולך רונן בר ביחד עם הניתוח שלי וכך כותב: "בשעה 11 בליל 6 באוקטובר מפקד אוגדת עזה, מודיעין האוגדה וקמ"ן פיקוד דרום עודכנו טלפונית בחריגות שזוהו".
הדפוס חוזר. רונן בר ידע ולמעשה מיהר להעביר אחריות הלאה באופן מרושל, מרומז, חידתי וסתום, כדי להגיד בדיעבד "אני ביצעתי". דומה הדבר לטכנאי שחיים הכט תופס על חם לוחץ על כל הכפתורים הנכונים במכשיר "מקולקל", לאחר שבסתר עין ניתק אותו מהחשמל. כשאין התרעה לרמטכ"ל ולראש אמ"ן, כל הטלפונים הסודיים האלה שעשה בר (לא נמסר מה אמר לכל גורם) סכומם אפס. הם מפלילים את בר בידיעה על מתקפת טרור צפויה ותו-לא.