גם אם נניח שרונן בר התריע בפני ראש הממשלה על המלחמה הממשמשת ובאה, מזכרוני אני דולה זכרונות על אמירות של גורמי ביטחון אשר רונן בר אולי היה כלול בהם, שהיוזמות האזרחיות/משפטית של הממשלה מחלישות אותנו. אז האם רונן בר צלצל בפעמונים? תשובתי לא, ואפילו לא צריך לעיין בפרוטוקולים של הקבינט לשם כך. מה עושה אדם אשר תודעת המלחמה עומדת אל מול עיניו? 1) הוא עורך את כוחותיו. 2) הוא מכניס אותם לכוננות מלחמה. 3) הוא מגייס מילואים. 4) הוא דורש משאבים לצורך השלמת ציוד וכ"א. 5) הוא מחדש תוכניות ומאמן את הכוחות. 6) הוא מדווח לרמות ממונות על חוסרים בציוד, בידע, במקורות. 7) הוא משמן את צינור הקשר עם הגורם הממונה כדי שדיווחים יעברו במהירות וביעילות. 8) עם קבלת אות המלחמה הראשון הוא ודאי לא מתעלם ממנו אלא יורה ראשון - הקם להרגך השכם להרגו, ואם הוא גוף מודיעין מרכזי, הוא מרים את כל מערכת הביטחון על הרגלים. אם השב"כ ביצע את סעיפים 1-7 ועדת החקירה תדע בקלות, את שמונה אני יודע שבוודאות לא ביצע. ואם את שמונה לא ביצע מה זה אומר? זה אומר שאף אם התריע בקול ענות חלושה, הרי שלא האמין להתראות של עצמו, ומדוע יתריע ראש מערכת ביטחון התרעות שהוא עצמו לא מאמין בהן? כי הוא התבלבל לגמרי, כמו חברו, הרמטכ"ל, כמו חברתם היועמשי"ת לממשלה, אשר מונו על-ידי נפתלי בנט. הוא סימן את נתניהו כאויבו הראשון, זה שעומד לחרב להם את הדמוקרטיה הקדושה, במקום לסמן את החמאס כאויב הראשון. ולכן כל האמירות שלהם על הסיכונים שברפורמה נבעו מהפאניקה של קפלן ומכמה רשתות חברתיות גועשות סביב קפלן, על-מנת למצוא חן בעיני חלק קטן בציבור, כי הם סברו שהציבורי הזה הוא המתרס האחרון בין ישראל לודיקטטורה. התראות המלחמה שלהם נועדו לשנות את מדיניות הממשלה תוך ניצול כוחם הפקידותי, אבל הם בעצמם לא האמינו בהתראות האלה, כי לו היו מאמינים בהתראות, הם היו נערכים מראש, ורק אחרי כן הולכים לדרג הממונה, אך הם התבלבלו לגמרי והלכו בראש ובראשונה לעיתונות, ולכן ברגע האמת עשו במכנסיים, כאשר אזרחים רבים נורו בראש. ואם הם לא לקחו את הדברים שלהם עצמם ברצינות, ולפחות בעניין צה"ל אנו יודעים שגם 1-7 לא קרה, מי יכול לצפות שהממשלה תיקח אותם ברצינות? אין כל ספק שצה"ל ושב"כ לא התריעו על מלחמה, לא חשבו שתפרוץ מלחמה, ראשיהם עסקו ביחסי ציבור למפגיני קפלן, ובמסגרת זו התריעו בלשון רפה התרעות מן הפה לחוץ, על-מנת להכניע את הממשלה כחלק אם לא מעשי, לפחות אידיאולוגי מכוח קפלן. כל רגע שראש השב"כ בתפקיד הוא רגע מיותר, באשר גם אחיזתו בקרנות המזבח כעת, היא חלק ממלחמת נערי קפלן בדמוקרטיה שלנו.