ג'ון אדגר הובר היה ראש הלשכה הפדרלית לחקירות בארה"ב. הוא הפך את הלשכה מסוכנות פדרלית לכלי מרכזי באכיפת החוק. למעלה מחמישה עשורים לאחר מותו ב-1972 רוחו עדיין מרחפת בתוככי ה-.F.B.I דמותו הפכה לסמל לסכנות שעשויות "ליפול' על חברה ועל אזרחים מצד סוכנות שיטור ומודיעין חשאית. מה שמקביל לשב"כ אצלנו. הובר השתמש במעקבים חשאיים ובמעשים שרחוקים מלהיות חוקיים כדי לשלוט בפוליטיקאים ולחדור לקבוצות פוליטיות כדי לשבש את פעולתן. הוא היה משרתם של אדונים, מזכיר בהחלט את רונן בר. הובר היה תככן שהכפיף את כולם למרותו. מאז מינויו במשרד המשפטים במחלקה להובלת חקירות הוא עסק בקטלוג ואיסוף של כמויות מידע, כדי להכין תיקים נגד מי שלא נשאו חן בעיני המערכת. כאשר הגיע לבית הלבן הנשיא פרנקלין רוזוולט, הוא איחד את כל סוכנויות הבילוש הפדרלית ומינה את הובר לעמוד בראשו, והאיץ בהובר לעקוב אחר יריבים פוליטיים. רוזוולט נתן להובר אור ירוק לרגל אחר קבוצות שאולי יחתרו נגדו, אבל בפועל הכריז שהריגול הוא נגד מרגלים ומחבלים. הכל נשמר בסוד. כולל פעולות המעקב והריגול אחר הארגון האמריקני ACLU האמון על חירויות האזרח. רק קומץ אנשי ממשל ידעו על דוחות של ה-F.B.I נגד בעלי תפקידים בממשל וכן על מבקרי הנשיא. הפעולות הפוליטיות שלו נחשפו ב-1971 עם פרסום מסמכים שנגנבו והוכיחו שהובר כל חייו ניהל מעקבים ופעל לנטרול של גופים שונים. והוא בהחלט יכול להתחרות ואולי אפילו לנחול תבוסה מול הפשעים שמתרחשים כאן מדי יום ביומו. הדיפ סטייט עלתה לכותרות בתקופה האחרונה, כאשר איבדה כל רסן בממשל ביידן והוכיחה שאפשר ששלטון הפקידים ינהל את המדינה. מדינת צללים היא מדינה בתוך מדינה, אוסף של רשתות כוח נסתרות ואימתניות ששולטות בחשאי על הממשל במדינה. למעשה, הכוח והשלטון נמצא בידיהם והם עוקפים את ההנהגה החוקית הנבחרת בניסיון לקדם את מטרותיהן.

יד אחת

הם אינם מתחשבים כהוא זה בריבון האמיתי, והם מנהלים בפועל את המדינה בהתנהלות פושעת, כאשר אין להם כל סייגים או מעצורים, והם כולם יד אחת ומיקשה אחת. גופים שמחליטים בחשאי את מי להעלות, את מי להוריד, כאילו היו הריבון עצמו, ועוסקים לאור היום ובהחלט לא במחשכים בקנוניות על הפלת ראש הממשלה. לרוב הם עובדי מדינה בכירים ברשויות המדינה, כוחות צבא, סוכנויות מודיעין, כוחות ביטחון למיניהם, צבא, מערכת אכיפת החוק - המשטרה והרשות השופטת, חברות ממשלתיות, תאגידים פרטיים הפועלים באופן עצמאי ולא בשליטה ממשלתית. הם פועלים כדי לשבש את תהליך הבחירה הדמוקרטית, קובעים את סדר היום הציבורי ומתנכלים לכול מטרה אידיאולוגית. מדינת הצללים פועלת בניגוד לסדר היום של הנבחרים כחוק, חותרת נגדם, ממציאה האשמות שלא היו ולא נבראו, ואז לך תתמודד עם האשמות הבדויות, כאשר אלה האמורים להכריע, שופטים שלהם. הם חותרים כל העת תחת הנבחרים ובעיקר העומד בראש ונוקטים מדיניות לעומתית כלפי הדרג הנבחר, עושים זאת בכול תוקף וללא מעצורים, כשהם כופים את דעותיהם וערכיהם על המדינה באמצעות ביורוקרטיה ומשפטים. מדינת הצללים אצלנו אפילו עולה על זו של הובר. הם אוחזים בכול מוקדי הכוח והשליטה וקוראים תיגר על יכולת נבחרי הציבור לשלוט, כשהם מנהלים נגדם משפטים, וחרב החקירות מונפת כל העת מלמעלה. ההבדל בינה לבין הפיכה צבאית שהיא אינה מפילה את השלטון באופן ברור ורשמי, אלא מתחכמת וחותרת כל העת נגדו כשהיא משחקת משחק כאילו הדרג הפוליטי הנבחר עדיין שולט. הם אינם חוששים לאיים בגלוי על ראש ממשלה כפי שעשו לפני מספר ימים נדב ארגמן ויורם כהן, כפי שעושים דן חלוץ ובוגי יעלון וכעת רונן בר שיודע, שרק בדיקטטורה ראש המשטרה החשאית מחליף את הממשלה. הם חוטפים את המינויים במחטף כמו יצחק עמית, בהרב-מיארה, הרצי הלוי או רונן בר, ומתחילים להשתולל. האיומים נוסקים מיד. מי אתם שתקבעו לנו? אם לא יעשה כך וכך, נפעיל מיד את המשחרים לטרף, אלה המעודדים הקפלניסטים, פושעים בפני עצמם אחד אחד עם כל הדרגות שקיבלו על אפסיותם. הפרקליטות וגם זו הצבאית הקימו להם ממשלה בתוך ממשלה, יושבים ומטקסים עצה, איך להפיל את הממשלה הנבחרת, ואין להם מעצורים לפרק את המדינה לגורמים. נדמה להם שהם הבעלים האמיתיים ואם לא ייעשה כרצונם, קדימה להחריב את המדינה.

מעצרי שווא

הכוח שיש לכל אחד מהגורמים הוא אדיר. ואין זה סוד שהם יכולים להפעיל את כל הכלים ההרסניים שבידם, שהרי שליטתם ברשויות השלטון במדינה מוחלטת. ההקלטות שנחשפו מפי אחד הבכירים במחלקה היהודית המדבר כלאחר יד על מעצרי שווא של יהודים מוכיחות את עומק השפל והשחיתות של אנשי שב"כ שרודפים יהודים, מכנים אותם בכינויים 'מצ'וקמקים', כל תפיסות העולם שלהם מושחתות עד היסוד, הזויות, אינטרסנטיות, על-פי השקפת עולמם השמאלנית, רדיפה בלתי פוסקת אחר מתיישבים, האזנות להם, ומעצרים של אנשי שב"כ שאינם מתיישרים עם הקו האובססיבי של רדיפות אחר מי שאינו 'בא להם בטוב' היא מעבר לפושעת ועבריינית. רונן בר למשל, לא רק שכשל ושיקר באופן מחפיר, הוא דורש גם את מי למנות תחתיו. איך הוא וכותביו של התצהיר אינם מבינים את גודל ההשחתה שלהם. רונן בר מלין שנתניהו ביקש ממנו לבדוק את ראשי המפגינים! גם אם כך היה, האם לראש ממשלה אסור לדעת מי מממן אותם? אולי אלה גופים מטהרן? מדינות עוינות? ואם סברו ראש אמ"ן, ראש השב"כ, כפי שהם טוענים,שהכול בגלל הרפורמה המשפטית, שהיא זו שגרמה לחמאס לבצע את זממו, אז קל וחומר שהיו צריכים להיערך בכוחות מתוגברים, האין זאת? הוא אינו מתייחס לקשריו ההדוקים מימים ימימה עם היועצת המשפטית, על ניגוד העניינים שביניהם, אינו מתייחס לקשריו עם מנהיגת המחאה המסיתה ביותר מאז קום המדינה, שקמה ברסלר שבעלה כידוע סגנו, שהודיעה שלנתניהו לא יהיה צבא בספטמבר! אינו מסביר את הכישלון שלו בטבח! שבע שעות לאחר שנדלקו הסימים בעזה, כבר מתחיל להצטבר מידע, והוא עדיין אינו עשה דבר, לא טורח להפעיל את הדרג המדיני. כוח ואגנר לתפארת! מליציה המתנהלת כחברה פרטית. טענה נוספת של ראש השב"כ כי בשעה 5.15 הנחה לעדכן את מזכירו הצבאי של ראש הממשלה. האם וידא שההנחייה מתבצעת? שהרי על-פי הרישום ביומן לשכתו של ראש הממשלה שיחת הטלפון הגיעה רק בשעה 6.13, 16 דקות לפני פתיחת המתקפה הרצחנית. היחידות שזעקו אלו התצפיתניות והן לא זכו להתייחסות. הדפת את ההתרעות ביהירות הרגילה שאין מאחוריה דבר, פרט לעיוורון וכסילות הדעת. סאגה שלמה סביב פיטורי ראש השב"כ. בתצהיר שלו הוא כתב סחיטה באיומים נגד ראש הממשלה כשתחת הנהגתו את ארגון הביון מתקיימת שנים מחאה מסיתה שקוראת מדי יום לרצח ראש ממשלה, ומה הוא עושה בקשר לכך? אפילו לא מוגש כתב אישום נגד מפגין אחד. מוציא דוח שקרי כדי לפגוע בראש הממשלה. הרי הוא כלל לא עתר והוא מתבקש להוציא תצהיר. בית המשפט יוצא מגדרו כדי לבטל את פיטורי רונן בר. והרי זה הכי לגיטימי שראש ממשלה שאיבד אמון בראש שב"כ יביא לפיטוריו.

צומת דרכים

ראש ממשלה יכול לפטר פקיד. השירות הרי נתון למרות הממשלה וראש הממשלה ממונה על השירות מטעם הממשלה. אין על כך שום עוררין. ורונן בר בילקוט כזבים מסתיר את האחריות שלו לטבח שמחת תורה, מנסה להסתיר את אחריותו להרס השירות. הוא מקשקש על קלדנית שיצאה, על פקידה שנכנסה, מה זה שייך? אתה גרמת, רונן בר לאלפי הרוגים ופצועים, הרסת משפחות שלמות שלעולם לא ישובו להיות מה שהיו, ועל מה מתדיינים כאן? האם יואיל להתפטר או לא? התקשורת והקפלניסטים וכל המרעין בישין מתכוונים לנהל מלחמת חורמה. עניין הנבצרות נזרק שוב ושוב, כנראה כבלון ניסוי לראות איך תתנהל הממשלה. האם תעמוד על שלה ללא חת מפני בג"ץ, ואז תתחיל עם פיטורי היועמשית, או שהממשלה תתקפל. אם תעשה זאת בפיטורי ראש השב"כ, יבין בג"ץ שלא יוכלו נגד גלי בהרב-מיארה. ואז הכל מכוון להוציא את ראש הממשלה לנבצרות. הממשלה הנבחרת חייבת לעמוד איתן. אנו מדינת ישראל ואזרחיה נמצאים בצומת דרכים, בנקודת זמן דרמטית. תהליך שעוברת המדינה ובירור לאן פניה. חייבים לא להיכנע. קשה יהיה להפריך את כל השקרים של צוותים שאמונים על שקר תמידי, אבל חייבים לקעקע אותם, להביא לסילוקם של כל הנוגעים בדבר, ולעונש מחפיר. למרות שכול עונש שיושת עליהם, הוא כאין וכאפס לעומת מה שצריך להיעשות להם, כי מן דין הצדק והמוסר שכך יהיה.