נניח שתגישו עתירה לבג"ץ. תוך זמן קצר, לעיתים שעות היא תגיע לשופט עליון תורן. הוא יכול "לחמם" אותה כמה ימים (לעיתים "החימום" הזה הוא הפתרון הכי טוב לאינטרסים של העותר), ואז ישקול השופט התורן אם לדחות את העתירה על הסף, אם כן, יקיים דיון קצר שלא במעמד העותר בפני שלושה שופטים ואז תידחה קרוב לוודאי העתירה על הסף. לחלופין הוא יבקש מהמשיבים התייחסות ראשונית לעתירה כפתח לאפשרות של קיום דיון בפני שלושה שופטים. ההתייחסות הראשונית, עלולה אף היא להביא לדחייה על הסף של העתירה. העתירה תלווה בתצהיר העותר, ההתייחסות הראשונית של משיבי המדינה, כמו תשובות רבות של משיבי המדינה לבג"ץ לא ילוו תצהיר, משיבי המדינה זוכים ל"חזקת תקינות מנהלית", ובדין המנהלי דבריהם אמת אלא אם הוכח אחרת. בשם משיבי המדינה עונה היועצת המשפטית לממשלה, אותה מייצגים בבית המשפט פרקליטי מדינה ממחלקת הבג"צים. כדי שהמדינה תדבר בקול אחד, ב"כ היועצת המשפטית לממשלה עונה בשם כל המשיבים כאחד, למעט מקרים חריגים בהם יש פער ניכר בין עמדתה לבין עמדת חלק מהמשיבים, ואז היא מתירה להם בד"כ להיות מיוצגים על-ידי עורכי דין פרטיים מטעמם. אין בכללי הפרוצדורה הרגילים שום אפשרות שאחד המשיבים ימסור תצהיר בשלב זה של הדיון. תוכן דבריו חייב להיות מפורט בתשובה המקדמית עליה חתומה היועצת המשפטית לממשלה, ולכן החלטת בית המשפט לאפשר קרב תצהירים בין רונן בר לנתניהו הוא חריגה, תמוהה ומוזרה. איך בכל זאת היה צריך לפעול על-מנת לאפשר לרונן בר להגיש תצהיר? היה עליו להצטרף לעותרים, ובמסגרת עתירתו היה מגיש תצהיר. גם מבחינה עניינית הוא בפועל חלק מהעותרים, כי הסעדים שהוא מבקש זהים לסעדים אותם העותרים מבקשים, מניעת פיטוריו על-ידי הממשלה או לפחות דחיית הפיטורים. ומדוע קרב התצהירים הזה הוא בפועל קרב תרנגולים? התקוטטות עד זוב דם בין שני בכירים, כאשר בית המשפט נותן להם את האכסניה, האצטדיון הרומי לקרב הזה? כי בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ לא מתנהלות חקירות נגדיות. בג"ץ איננו זירה לבירורים עובדתיים, בג"ץ מקבל עתירות המגובות במסמכים, על כך יש מעטפת של תצהיר, מרכיב התצהיר נועד לשים סביב העותר עול מלכות שלמים אך אפקטיבית התצהיר איננו תורם הרבה, כי ההסתמכות של בית המשפט היא על המסמכים שמלווים את העתירה, הראיות המלוות את העתירה, והחוסן של המסמכים האלה נבחן בשני היבטים עיקריים: 1) האם הם משרתים את העתירה אם-לאו ובאיזו מידה. 2) האם המשיבה (האוחזת כאמור בחזקת תקינות מנהלית) סומכת ידיה על המסמכים אם לאו ובאיזו מידה. ולכן כל פרט בתצהיר בג"ץ שהוא מפי השמועה, או שמקורו בשיחה בארבע עיניים לא יישקל לעולם כפקטור בעתירה לבג"ץ, כי אימות של כאלה נושאים הוא מורכב לכשעצמו, לא רק בדין המנהלי. ודאי שהוא בלתי אפשרי כאשר אין חקירות נגדיות. אלא אם תהינה הפתעות נוספות וקרב התצהירים יורחב גם לחקירות, אשר למרבית השופטים ובאי הכוח בבג"ץ אין כלל ניסיון בהן, ולמעט אם החקירות תועברנה לבית משפט מחוזי המנוסה בחקירות, (אזרחי/פלילי) אזי חקירות נגדיות לא תתקיימנה בעתירה, ואז ייוותרו באוויר שני תצהירים, חסרי משמעות, סותרים בחלקם, אשר אם השופטים יתייחסו לתוכנם ללא חקירות הם יואשמו בפוליטיזציה של ההליך, ואז "תרומת" התצהירים לחיינו תהייה הרחבת הפער וההסתה של צד אחד כלפי הצד השני, ועמי איילון כבר התחיל עם תזמורת הבצורת הזו, ועם קריאה למרי אזרחי לא אלים. תצהירו של רונן בר, כמו גם התצהיר של נתניהו, בלא חקירה נגדית אינם שווים בפועל את הנייר עליהם נכתבו, אפילו אם רונן בר ונתניהו יהיו משוכנעים, ככל שיהיו משוכנעים, שהתצהירים שלהם הם דברי אלוהים חיים. לא לילד הזה התפללנו, לא לבג"ץ הזה התפללנו.