הרושם האישי שלי הוא שרונן בר הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר. לדעתי הוא היה והינו תלוי מאוד בקודמיו, ולראיה אנו רואים את קודמיו המגנים עליו כתזמורת בצורת. עיפרון חד בקלמר לא נשפט על כשל בודד, חמור ככל שיהיה בו מודה בר, כשל ביום בודד, בשעה בודדת, אלא בהיערכות שלו ליום הזה, בהכנות. ואם הוא איש מודיעין, הוא אמור להכין עצמו במעוד מועד במקורות לרוב, ביכולות עיבוד לרוב, וכל תושב עזה יכול היה להיות מקור שלו בתמורה לגרושים. אך במשמרת של רונן בר איש מתושבי עזה לא היה מקור יעיל, וההפתעה של השב"כ לא הייתה רק טקטית אלא בעיקר אסטרטגית. רונן בר הרדים את הארגון בכל הקשור לגבול הדרומי לאורך תקופה ארוכה, ולכן טוב היה לולא נכנס כלל לתפקיד. אך משנפתלי בנט, בחוסר אחריות, מינה אותו, על בנימין נתניהו הייתה החובה לסיים את שירותו של בר מיד עם כניסת נתניהו לתפקיד ראש הממשלה, ואז בר היה עובר לקפלן, כדת וכדין, כשותפה של שקמה ברקסלר על הבמות. (הוא הדין עם היועצת המשפטית לממשלה)

1. הטלת אחריות על הממשלה, נושא ועדת החקירה

בר, כשותפם של שומרי הסף, מדבר בנאום הפרידה שלו מן השירות על חובת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. הוא מותח ביקורת פומבית על הממשלה והעומד בראשה, והוא רק שוכח את האמור בחוק השב"כ בסעיף 4 "השירות נתון למרות הממשלה". ממש כמו שהמלפפונים לא קמים על הגננים, כן ראש השב"כ מנוע מלקום על הממשלה, גם אם יש לו ביקורת עליה. לראש השירות יש דרכים לפעול אם הוא מזהה שהממשלה מנסה להטיל על השירות "משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים." אשר גם היא אסורה על-פי חוק (ולא חינם, ראו דוד-בן גוריון - איסר הראל)

• הוא יכול לפנות למבקר המדינה

• הוא יכול לפנות ליועצת המשפטית לממשלה על-מנת לעתור לבית המשפט נגד הממשלה והעומד בראשה

• הוא יכול "לשים את המפתחות"

אך אסור לו בתכלית האיסור לגבות את הפגנות הרחוב. אסור לו בתכלית האיסור לשתוק כמו דג מול גל הסרבנות שהרחובות הציפו אותנו בו. ודאי שבנאום הסיכום שלו, כל עוד הוא בתפקיד, אסור לו להעלות נושאים אלה, כי העלאת נושאים אלה, אומנם משפרת לו ולחבריו את הבייס הפוליטי לקראת הבחירות הבאות, אך היא אנטי ממלכתית, אנטי ציבורית, ומוסיפה עוד ועוד ל"כתב האישום" שלו בוועדת החקירה.

2. הדוגמה האישית וממורשת מנהיגינו

2.1. ועדת אגרנט - יום כיפור - גולדה מאיר ומשה דיין

בנאום הפרידה שלו דיבר בר על "מימוש האחריות הלכה למעשה הוא חלק בלתי נפרד מהדוגמה האישית וממורשת מנהיגינו, ואין לנו לגיטימציה להובלה בלעדיה". מעניין. ממשלת גולדה מאיר באוקטובר 1973 שהיא ממשלת שמאל, הממשלה של רונן בר וחבורתו, הייתה כשרונן בר היה בן 8 בערך. שבר גדול בעם, הפגנות, מחאות, ועדת החקירה מונתה על-ידי הממשלה בלחץ הציבור כמה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, במהלך הפסקת האש. ומה עשתה הוועדה לדרג המדיני? אפילו לא דגדגה לו את הפופיק. הכל שפכה הוועדה על הדרג הצבאי. והיו כמה גורמים לגמרי לא אקראיים שהביאו לכך:

• כתב המינוי נכתב מראש על-ידי הממשלה וצמצם ככל האפשר את סמכויות הוועדה בנושאים מדיניים.

• הוועדה עצמה צמצמה את טווח הזמנים של חקירתה, התייחסה לזמנים טקטיים ולא בדקה בכלל היבטים ארוכי טווח ואסטרטגיים ששם באים לידי ביטוי בד"כ כשלי מנהיגות.

• באותם נושאים אליהם התייחסה היא קבעה שאת המודיעין מביא הצבא, והמדינאים מסתמכים עליו ולא הפוך.

ועדת חקירה בסגנון השמאל של רונן בר וחבריו, היא טיול שנתי לממשלה. ממשלת נתניהו לא מעוניינת בוועדת חקירה בסגנון השמאל, לכן מבקר המדינה חורש עמוק, ובבוא המועד תבוא גם ועדת חקירה ממלכתית, אך כך יקרה אך ורק כאשר ניתן יהיה לסמוך על יושרתה.

2.2. ועדת וינוגרד - מלחמת לבנון - אהוד אולמרט ועמיר פרץ

במסגרת "המסורת" עליה מדבר בר, אולמרט מנע הקמת ועדת חקירה ממלכתית, והקים ועדת חקירה ממשלתית בראשות השופט אליהו וינוגרד. וינוגרד לקח ברצינות את הסיבוב, הוציא דוח ביניים מאוד נוקב. צבאי/מדיני. ואז צה"ל, הממשלה, ובית המשפט העליון פתחו נגדו חזית, בניצוח הג'ינג'י מאיכות השלטון. הסנגוריה הצבאית גייסה למילואים את עורך דין יוסי בנקל, שותפו למשרד של מקים קדימה, עו"ד יורם ראב"ד, והם הביאו את וינוגרד למסקנה שהם תוקעים לו מקלות בגלגלים. וינוגרד ביטא את מסקנתו בפני בג"ץ וזה עזר לו כמו כוסות רוח למת, עד שנשבר, ומדוח ביניים מאוד מפורט צבאי ומדיני, לא נותר בדוח הסופי כמעט כלום, למעט הרס חייו של תא"ל גל הירש עליו התנצל וינוגרד במועד מאוחר יותר. אגב, את גל הירש סיכל קודם לכן האלוף דורון אלמוג (אברוצקי) במסגרת תחקיר צבאי, שמינה הרמטכ"ל הכושל דן חלוץ, היה נוח לכולם למצוא ש"ג שיזרקו עליו את חטאי חטאי הדרג הצבאי והמדיני. בדוח הסופי ועדת וינוגרד לא ניקתה את גל הירש ולא העלתה אף שם אחר, כי כאמור תקעו לה מקלות בגלגלים, ורק בערוב ימיהם ניקו את גל הירש שופט בית המשפט העליון מישה חשין, ויו"ר ועדת החקירה אליהו וינוגרד.

3. לסיכום

זוהי "הדוגמה האישית ומורשת מנהיגינו", מנהיגי השמאל - גולדה, דיין, אולמרט. תוך מתן דוגמה אישית ותוך כתיבת "מורשת מנהיגינו" הינדסו מנהיגי השמאל מראש את ועדות החקירה כרצונם, ומה שלא הצליחו להנדס הם סיכלו באמצעות הג'ינג'י בבג"צ. ראשי השב"כ, רובם המכריע בשמאל, מכירים את ההיסטוריה הזאת, אך הם יודעים שבימי שלטון ימני במקום לאזן בין אחריות גופי הביטחון ובין אחריות הממשלה, כפי שהיה נחוץ בכל ועדות החקירה, החרב תתהפך וכל האחריות תוטל על הממשלה, לכן הם כל כך רוצים ועדת חקירה, ולכן נתניהו כל כך מתנגד, ובצדק. תחשבו קצת אנשים, תקראו היסטוריה, היו בקיאים בעובדות טרם אתם נתפסים לנאומים ריקים של אדם אשר ללא ספק נושא באחריות לאסון כבד, גם אסטרטגית, וגם מבצעית/טקטית, ובכל זאת נאחז בקרנות המזבח, במצוות שולחיו/קודמיו, ולדעתי, בעיקר, על-מנת להבטיח את המשך שליטתם בארגון, גם לאחר פרישתם, שליטה אשר לפחות ה-7.10 הוכיח לכולנו את כישלונה החרוץ.