2017 - עמי אילון, ראש השב"כ לשעבר: "מן ההיבט הישראלי, הכרעה צבאית של שלטון חמאס ברצועת עזה - המצריכה פעולה צבאית רחבת היקף לכיבוש הרצועה כולה - לא רק שאיננה אפשרית, אלא שהניסיון להשיגה כרוך במחיר כבד בשלוש חזיתות המאבק"
המכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם ב-2017 את המחקר "מאבקה של הדמוקרטיה בטרור: מבט מישראל - מצע לדיון אסטרטגי". את המחקר עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה כתבו עמי אילון, לשעבר ראש השב"כ, וד"ר עידית שפרן גיטלמן, ראש התוכנית לצבא וחברה וחוקרת בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה. על המתודולוגיה הופקד צבי לניר.
בפרק שכותרתו "הכרעת חמאס" (עמודים 55-54) מסבירים אילון ושפרן גיטלמן, כי אין אפשרות להכריע את חמאס בפעולה צבאית הכוללת את כיבוש רצועת עזה בגלל ההשלכות של פעולה כזו, והחשש שסילוק משטר חמאס יסלול את הדרך לעליית גורם שלטון איסלאמי קיצוני עוד יותר כמו אל-קאעידה או דאעש (המדינה האיסלאמית).
להלן הפרק במחקר שכותרתו "הכרעת חמאס":
בניהול הסכסוך הצבאי עם ישראל ארגון חמאס חותר למצב של תיקו (win no-win no), שנתפס בעיניו, ולדעתו גם בעיני הציבור הפלשתיני והערבי כהישג משמעותי מול ישראל, שהיא יריב עתיר משאבים. מצב זה מייצג לדעת חמאס מציאות של הרתעה הדדית, שבו שני הצדדים נאלצים לשקול היטב את קידומו של סבב אלימות נוסף. משימת חמאס, בין סבבי העימות, היא להכין אמצעים שיגשרו על הא-סימטריה המובנית בינו לבין ישראל. על-פי אסטרטגיית ה"אי-כניעה" שנוקט החמאס, כל יום שהוא לא נכנע לכוחה
העדיף של ישראל הוא יום של ניצחון.
מן ההיבט הישראלי, הכרעה צבאית של שלטון חמאס ברצועת עזה - המצריכה פעולה צבאית רחבת היקף לכיבוש הרצועה כולה - לא רק שאיננה אפשרית, אלא שהניסיון להשיגה כרוך במחיר כבד בשלוש חזיתות המאבק. הסיבה לכך נעוצה בהשלכות האסטרטגיות והמדיניות השליליות הנלוות למהלך כזה. ואולם הדיון בחמאס וברצועת עזה מחייב לחרוג מן הרצועה גופה ולהתבונן גם במציאות הסובבת את עזה.
סילוק חמאס משלטונו בעזה, ללא יצירת אופק מדיני טוב יותר, ייצור חלל שתומכים של ארגוני המדינה האיסלאמית (דאעש לפנים) ואל-קאעידה ברצועת עזה ובסיני יבקשו למלא. התחזקותם של אלה, שתישען על גיוסם והתגייסותם של פליטים פלשתינים, תאיים על שליטת מצרים בסיני, ומצרים תזקוף זאת לחובת ישראל. בעוד ארגונים קנאים אלה נחלשים באזורים ערביים אחרים, ישראל תיחשב כמסייעת להם בעקיפין. במקרה זה עלול להיווצר שיתוף פעולה של רצועת עזה עם הארגונים בסיני בהכשרת הקרקע למרחב אחיד התואם את "אסטרטגיית הכאוס" של המדינה האיסלאמית ואל-קאעידה.
כיבוש אזורים מאוכלסים, גדושים וצפופים כרוך בהכרח באבידות רבות, בעיקר בצד הפלשתיני, ובהרס וחורבן נרחבים. בתנאי השקיפות המודרניים, כשהטכנולוגיה יכולה לחדור לכל מקום, במקרה של כיבוש כזה המראות הקשים יוקרנו מיד בכל העולם, והמוני פליטים פלשתינים יצבאו על שערי מצרים (רפיח) ואף על גבולה של עזה עם ישראל. הנזק ללגיטימציה הבסיסית של ישראל בעולם יהיה ללא שיעור, ומצרים תתייצב בפני הדילמה: לקבל לשטחה המוני פליטים שאין היא רוצה בהם, או לחסום את הגבול ולהיראות כלפי פנים וכלפי חוץ כמתנכרת למצוקת הפלשתינים. באין מוצא אחר מצרים עלולה לגלגל את האחריות על ישראל - עד כדי בחינה מחדש של הסכם השלום בין שתי המדינות. [
סימוכין]