השער כולל מידע רב על כל אתר שנחפר או נסקר כולל מפות, צילומים וחתכים של כלים. כמובן שלא נוכל לתאר את עשרות האתרים והכלים (שסודרו לפי "האלפא בית") ונסתפק בכמה מהם, העיקריים הנותנים תמונה רחבה על עברו של עמק חפר. נתחיל באתר אליכין השמור בליבי משום שהרבינו לסייר שם בשבתות ואף מצאנו על פני השטח, כלי חרס ומטבעות.
אליכין: בעת בניית בריכת מים נתגלו חרסים רבים מהתקופה הפרסית וההלניסטית. במקום נמצאו שרידי מקדש ובני המושב כולל צעירים מהאזור, ליקטו שם שברי פסלים, שחלקם שויכו לתקופת ימי שלטון בית תלמי. באתר נמצאו חמש קערות מברונזה החרוטות בשפה הארמית. ראוי להזכיר כי בתקופה הפרסית היה אזור עמק חפר פרובינציה של דאר תחת ההגמוניה של צידון. לתיאור האתר נוספו צילומי כדים, מטבעות ואף קערות הברונזה.
תל אפשר: לסקירת החפירות בתל-אפשר (בערבית ifshar) הוקדשו מספר עמודים בהיותו האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר החשוב ביותר בעמק חפר. שטחו כ-40 דונם וממוקם במרכז עמק הסחף של וואדי אלכסנדר. על-פי הממצאים התל היה מיושב החל בתקופת הברונזה הקדומה 1 ועד סוף התקופה הביזנטית.
נחפרו שלושה שטחים וכן נאספו/נלקטו וחשפו קטעים בשולי התל, ובשדות הנושקים לו. לתל היה אזכור אחד קדום המזכיר כנראה את התל - סיפורו של פרעה אמנחותפ השני על מסע כיבושיו בכנען במאה ה-15 לפנה"ס. כזכור, הוא היה בנו של תחותמס השלישי ושלטונו בשטחים מצפון למצרים נמשך משנת 1425 - 1450 לפנה"ס. למאמר צורפו תמונות מרהיבות של הממצאים השובות את העין.
בשורות אלו מדגישים מחברי הספר שלושה נושאים עיקרים - האחד, את תרומתם של חובבי הארכיאולוגיה כבר מראשית שנות השלושים למדע זה שנבנה על ליקוטם ותגליותיהם, השני, את רצונם העז להוכיח את רציפות ההתיישבות באזור זה (ובארץ) מאז ימי הברונזה הקדומה 1, כלומר שורשים עמוקים למדי, וזו אולי ההצדקה לתחושת הקשר הציוני באשר לבעלות יהודית-ישראלית על חבל ארץ זה, והשלישי, הוכחת חשיבות חבל עמק חפר לא רק כאזור מעבר של "דרך הים" אלא כחבל ארץ בפני עצמו, בעל מאפיינים משלו שבאו לידי ביטוי במיוחד בפיתוח חקלאות תואמת קרקע ואקלים וניצול נכון של מקורות מים עונתיים.
מכמורת: אתר תל מכמורת היה מעגן ספינות בין דאר ליפו והיישוב בו החל מתקופת הברונזה הקדומה. בחפירות נמצאו ממצאים חשובים כמו פסלים, פכים, כדים, כלי דיג, וחיצים מכל התקופות עד לתקופה הביזנטית. נמצאו במעגן כדים וחרסים מצוירים, צבעוניים שהובאו מקפריסין, יוון, כרתים ועוד.
מהתקופה הרומית נותרו כלים שלמים (לדוגמה: טרה סיגילטה) ודומיה. אין ספק שהמעגן הנוח שימש את תושבי העמק בכל התקופות ליבוא ולייצוא. מאמרי הקובץ מספקים פרטים רבים שנמצאו על-ידי החובבים מנתניה, מעברות, המעפיל, עין-החורש ועוד.
קאקון: היישוב נבנה על גבעת חמרה, מוזכר בכתבי הצלבנים בשם Caco, והשרידים הקדומים הם מתקופת הברונזה הקדומה אחד ב'. היישוב התחדש בתקופת שלטון מלכי ישראל. כנראה שהמלך אסרחדון עבר שם במאה השמינית לפנה"ס והשאיר מצבה (אסטלה) בכתב יתדות. חשיבותו של האתר בשליטתו על חלק ארוך של "דרך הים". האתר היה פעיל עד לתקופה ההלניסטית והתחדש בתקופת הצלבנים וימי הביניים.
לא נפרט כאן את כל תפקידיה של קאקון בתקופות השונות אך ברור שהעיר/מבצר תפסה את מקומה של קיסריה לאחר שחרבה. במקורות אף נמצא תיעוד לקרב שנערך בזמנו בין נפוליאון לבין כוחות מוסלמים בקרבת המבצר. המבצר עצמו, שאת שרידיו ניתן לראות גם היום נבנה על-ידי הצלבנים. הקטע מלווה בצילומי האתר, בצילומי ממצאים וכלי חרס ועוד. גם תל ג'ת הוא אתר חשוב אך בגלל קוצר היריעה לא נרחיב.
הכותבים אף סקרו את האתרים התת-ימיים בחוף עמק חפר ובעיקר באתר מכמורת ותל גירית. בסעיף זה הובאו צילומים תת-ימיים וצילומי פריטים ארכיאולוגיים שנשלו מעומק הים. נמנו עשרות פריטים שנשלו על-ידי דייגי האזור מעומקים של בין 28 ועד עומק של 65 מטר.