העיתונאי אחמד מנסור (أحمد_منصور) ערך ראיון מקיף עם ד"ר באסם נעים, ראש המחלקה המדינית וליחסי החוץ בתנועת חמאס, על אישיותו של יחיא אל-סינוואר (يحيى السنوار) מנהיג חמאס ברצועת עזה (2017 -2024), והתקופה שקדמה למתקפת שבעה באוקטובר 2023 ("מבול אל-אקצה"). להלן תרגום קטע מהראיון שהועלה ליוטיוב ב-12 במרס 2025:
אחמד מנסור: בעת שבה ישראל הייתה שסועה מבפנים בסכסוכים פנימיים במשך חמש שנים לפני "מבול אל-אקצה" [מתקפת שבעה באוקטובר], יחיא סינוואר הוציא לפועל מהלך של הונאה אסטרטגית, ייתכן ללא תקדים ייתכן בהיסטוריה, המזכיר את הסוס הטרויאני, ודברים שאירעו בקרבות המכריעים הגדולים בהיסטוריה. כיצד הוא [סינוואר] עקב אחר ההתרחשויות בישראל במהלך חמש השנים שקדמו למבול אל-אקצה?
באסם נעים: לאור זאת שהוא [סינוואר] ריצה 22 שנות מאסר, ולמד [בתקופת המאסר] את הספרות העברית [פרסומים בשפה העברית], ולאור זאת, כך שמעתי ממנו, שהוא תמיד היה מתעדכן בפרטי ההתרחשויות בחברה הציונית, ולאחר מכן, כאשר השתחרר מהכלא, הוא המשיך לעקוב אחר המצב [בישראל], כלומר הוא האזין לערוצי [החדשות] הישראלים, הוא קרא את הדוחות ואת המחקרים, מעבר למה [הדוחות] שהגיעו ממומחים במחלקות השונות [של חמאס], המחלקה המדינית, או [מחלקת] המודיעין, מחלקת הביטחון הכללי ועוד. הוא [סינוואר] עקב מקרוב, ועקב אחר הפרטים הקטנים. לדוגמה, אני זוכר שבאחת הפעמים הוא כינס אותנו ואמר שעכשיו מתקיימת [מערכת] בחירות בישות [ישראל].
אחמד מנסור: אחת מתוך חמש [מערכות הבחירות] שנערכו [בישראל].
באסם נעים: כן, אני סבור, שאין מדובר ב[מערכת הבחירות האחרונה], אלא בזו שקדמה לה.
אחמד מנסור: כן.
באסם נעים: הוא ביקש להעריך את המצב. מה התרחישים הצפויים לגביהם, ומה נדרש מאיתנו. האם אנו נדרשים לכוון [את מהלכינו] לכיוון מסוים? לעודד את הערבים [אזרחי ישראל] שלא ליטול חלק [בבחירות]? לעודד את הערבים [אזרחי ישראל] להשתתף בבחירות?
אחמד מנסור: ערביי פלשתין.
באסם נעים: ערביי פלשתין. כמובן, קיימת עמדה הלכתית איסלאמית [בעניין זה], וקיימת עמדה מדינית וכולי. אבל, הוא פתח את האופק עבורנו לחשוב באופן מעמיק [בשאלה] כיצד אנו יכולים להשפיע. ייתכן שנדרשת פעילות בשטח [ביצוע פעילות צבאית/ טרור נגד ישראל]. אתה זוכר שב-96 [1996].
אחמד מנסור: כן.
באסם נעים: [ראש ממשלת ישראל]
שמעון פרס הפסיד בבחירות בגלל פעולות ההקרבה העצמית בדרכו של אללה [פיגועי ההתאבדות].
אחמד מנסור: אמת.
באסם נעים: ו[בנימין] נתניהו [מנהיג הליכוד] ניצח בפעם הראשונה [וזכה להיבחר] לראש הממשלה. וייתכן, שנדרשת פעולה בשטח [ביצוע פעילות צבאית/ טרור נגד ישראל] כדי להשפיע על המצב ב[אזור] הפנים [של פלשתין, שהוא בראייה הפלשתינית שטח מדינת ישראל]. אולם כפי שציינתי, היה ברור לנו, כך הבינו כולם, שקללת העשור השמיני [מאז הקמת מדינת ישראל] החלה לבוא לידי ביטוי, כיוון שהישראלים מאמינים שהבית הראשון, והבית השני, שהם המדינה [היהודית] הראשונה וה[המדינה היהודית] השנייה קרסו בראש ובראשונה מבפנים, ואז הגיע הגורם החיצוני והשלים את חיסולן.
אחמד מנסור: כן.
באסם נעים: אנו הולכים לקראת קרע או לקראת פילוגים [בישראל] לאורך ולרוחב במישורים האידיאולוגי, החברתי, הדתי, הזהות, בכל התחומים, בצבא ובביטחון, ועוד, עד לנקודה בה אנו מתחילים לשמוע מונחים, שהראשון בהם: קללת העשור השמיני, מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] ומדינת תל אביב. את מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] מוביל הימין הקיצוני.
אחמד מנסור: זה מוזר מאוד, שכעת ישראל הגיעה זמן קצר לפני "מבול אל-אקצה" לפילוג חברתי פנימי, שבו הקיצונים דרשו [להקים] את מדינת אל-קודס [ירושלים, מדינת יהודה] והחילונים במדינת תל אביב.
באסם נעים: הם לא דרשו מדינה. נוצרה מדינה בתל אביב שמנהיגים אותה יהודים ליברלים הנחשבים למערביים, אלה שבאו במסגרת המפעל [הציוני] הראשון.
אחמד מנסור: כן.
באסם נעים: אחת הסיבות להישרדותו [של המפעל הציוני] נשענת על שני יסודות: היסוד של הזהות הדתית היהודית, והיסוד השני - שהם מייצגים את ערכי המערב. אנו בני המערב, אנו מייצגים את ערכי המערב, ואנו ראש החרב בהתנגשות הציביליזציות בין המזרח למערב. ללא הדימוי הזה, הדימוי שהם מייצגים את המערב, ישראל מאבדת את אחת ההצדקות החשובות לקיומה. ולכן, [היהודים הישראלים] הליברלים יודעים שאם אנו נהיה קיצונים בכיוון זה [כלומר אם ישראל תיטה לכיוון הימני הקיצוני], אנו נאבד את התמיכה והגיבוי של המערב. לכן, הם נאבקים נואשות כדי להגביל את הכיוון הקיצוני הזה [הימין הקיצוני] בפינה מוגדרת.
אחמד מנסור: בהחלט.
באסם נעים: אבל כיום, החברה הישראלית הפכה לנוטה לימין, וכעת הם [המזוהים עם הימין] נמצאים בצבא, מהווים אחוז גבוה מהחברה. לכן, הפילוג הזה היה ברור, פילוג בצבא, פילוג בביטחון, פילוג ברחוב, פילוג בערים. הוא תמיד קרא זאת כך, כלומר שעלינו לעקוב אחר ההתפתחויות מקרוב עד אשר נאתר את הרגע המתאים כדי לכוון את המכה [הצבאית] אשר תסייע לפרק את החברה הזו. לכן, אני תמיד אומר שמה שאירע ב-7 באוקטובר עשוי לא להוביל לשחרור [של פלשתין] בסבב [העימות הצבאי] הזה, אבל הנזק שנגרם [לישראל] הוא בלתי הפיך. [
סימוכין]