במשך קרוב לשני עשורים, נמנעה ישראל ממלחמות מלאות עם הגדולים שבאויביה. היא ניהלה עימותים מוגבלים עם חמאס ואפשרה לארגון להשתלט על עזה. היא שמרה על שקט מתוח עם חיזבאללה, גם כאשר אנשיו השתלטו על דרום לבנון. התקפותיה על אירן הוגבלו למבצעים קטנים ונקודתיים.
ההתקפה על אירן מסמלת שינוי ניכר בדוקטרינה הצבאית של ישראל מאז 7 באוקטובר, כותב ניו-יורק טיימס. השינוי משרטט מחדש את דינמיקת הכוחות במזרח התיכון, מפרק את מערך הבריתות של אירן ומציב את ישראל ככוח הצבאי הדומיננטי באיזור.
לאחר שהעניקה לחמאס שנים להתכונן למתקפה, ישראל שינתה כיוון ופתחה באחת המתקפות העזות ביותר בלוחמה העכשווית. לאחר מכן חיסלה את רוב צמרת חיזבאללה וניקתה חלקים נרחבים בדרום לבנון. מול אירן היא מבצעת את המתקפה הנרחבת בה איימה אך אותה לא יישמה במשך שנים.
בנימין נתניהו צדק כאשר אמר השבוע שישראל משנה את פני המזרח התיכון. חמאס שוב אינו מהווה איום עליה. השפעתו של חיזבאללה בלבנון – שלא לדבר על סכנתו לישראל – נעלמה ברובה. משטרו של בשאר אסד קרס, בין היתר משום שחיזבאללה שוב לא יכול היה לבוא לעזרתו.
תנועות טקטוניות אלה מלמדות רבות על השינויים בתפיסות הפסיכולוגית והאסטרטגית של ישראל מאז אוקטובר 2023. מבקריה של ישראל טוענים שההתקפה באה בשל מדיניותה כלפי הפלשתינים. ישראלים רבים הסיקו את ההפך: היא תוצאה של הכישלון להרתיע ולהכריע את אויביה. כעת היא חוזרת לגישה של העשורים הראשונים לקיומה: הרחקת איומים בצורה נחרצת ונמרצת, כאשר הדוגמה הטובה ביותר היא מלחמת ששת הימים.
הביטחון העצמי של צה"ל השתקם בהדרגה
גישתה החדשה של ישראל היא התוצאה של חישוב מחדש במשך חודשים ארוכים, במהלכם השתקם בהדרגה הביטחון העצמי של צה"ל, מסביר הטיימס. השינוי מול חמאס היה מיידי, אך באותה עת חששה ישראל מלתקוף גם את חיזבאללה ואירן. בשבוע הראשון של חרבות ברזל ביטל נתניהו מתקפה על חיזבאללה, מחשש שישראל תתקשה לנהל מלחמה בהיקף מלא נגדו. במשך קרוב לשנה ניהלה ישראל מלחמה על אש קטנה עם הארגון, והגבילה את מהלומותיה על אירן.
הגישה החלה להשתנות בספטמבר אשתקד, כאשר סדרה של אירועים בלתי צפויים אפשרה לישראל לחסל את רוב צמרת חיזבאללה. הדבר הגביר את בטחונה והוביל את מנהיגיה להורות על מתקפה רחבה יותר נגדו. במקביל, ישראל החלישה במידה ניכרת את ההגנה האווירית של אירן ויירטה בהצלחה מתקפות טילים נרחבות שלה. למעלה משנה אחרי 7 באוקטובר, מנהיגיה הגיעו למסקנה שקיים חלון הזדמנויות נדיר להנחית מהלומה מוחצת על תוכנית הגרעין.
אבל למרות שהגישה החדשה פגעה קשות במעמדה האיזורי של אירן, טוען הטיימס, היא אינה פותרת את הבעיה הישנה והקשה ביותר: הסכסוך עם הפלשתינים. נתניהו מתעלם בשיטתיות מאפשרויות לסיום המלחמה בעזה, ומסרב הן להותיר את חמאס בשלטון והן לאפשר לקבוצות פלשתיניות אחרות לתפוס אותו.
דינמיקה חסרת מטרה דומה עלולה לצוץ מול אירן, אם הנהגתה של ישראל לא תבהיר את מטרותיה ותקבע אסטרטגיית יציאה. נכון לעכשיו, ישראל מקווה שארה"ב תצטרף ותסייע להשמיד את מתקני ההעשרה. אבל אם ארה"ב תישאר בחוץ ואירן תסרב להפסיק את ההעשרה, לא ברור האם הדוקטרינה העוצמתית החדשה של ישראל תשיג את התוצאות המכריעות להן מקווים ישראלים רבים.