מתחת לפצצותיה של ישראל מונח משטר שנוא ומדכא, אשר הוציא מיליארדים על תוכנית גרעין והפצת המהפכה המוסלמית דרך שורה של ארגונים צבאיים, במקביל לאסון כלכלי ושיתוק גובר מבית. עלי חמינאי בן ה-86 עומד מזה 36 שנה בראש משטר המרוחק מן החברה הצעירה והשאפתנית, וכעת גבו אל הקיר – מאפיין ניו-יורק טיימס.
"הרפובליקה האיסלאמית היא שן רקובה שמחכה להיעקר, כפי שהייתה בריה"מ בימיה האחרונה. חמינאי מצוי במצב הקשה ביותר אי-פעם", אומר כרים סאג'דאפור ממכון קרנגי. אבל צריך לחכות ולראות האם המשבר הנוכחי יוביל לנפילת המשטר. קריאות בודדות של "מוות לחמינאי" נשמעות בחשכת הלילה, אך בזמן ההפצצות לא ניתן לארגן מחאה עממית – וזו תמיד מסוכנת. מאותה סיבה אין מנהיגים ברורים שיובילו שינוי.
חמינאי נותר עיקש כשהיה, כפי שניתן לצפות מאומה גאה שיצאה נגד המערב לפני כמעט חצי מאה. אך ההפיכה מעולם לא העניקה את החופש שהבטיחה. התסכול, בין מהקנאות הדתית ובין מכשלונות המשטר, הלך וגבר. התוצר האירני צנח ב-45% מאז 2012 ורבים מיואשים. העיצומים הבינלאומיים בשל תוכנית הגרעין תרמו להתרסקות, כמו גם שחיתות, תוכנית הפרטה כושלת וחברות ממשלתיות נפוחות.
"המסר היחיד שרוצים האירנים הוא שאחרי כל הסבל הזה, המשטר ילך", אמר לטיימס איש עסקים אירני היושב באיחוד האמירויות. בה בעת, ההתקפה הישראלית גרמה להתפרצות של פטריוטיות אפילו בקרב מתנגדי המשטר שנכלאו בעבר. יש הסבורים, שפגיעותה של אירן כעת מלמדת שהיא זקוקה לנשק גרעיני כדי להגן על עצמה.
אם אכן רוב ברור מבין 92 מיליון תושבי אירן שונאים את משטר האייתוללות (כפי שטוען סאג'דאפור), אין זה פלא שרבים ציפו שהמתקפה הישראלית תתרחב. מה ימנע מהמשטר, אם ישרוד, לסובב מחדש את הצנטריפוגות ולחזור להעשרה? תוכנית הגרעין היא הסממן הלאומני החשוב ביותר של המשטר, כפי שהייתה הלאמת ענף הנפט ב-1951.
אותה הלאמה הובילה שנתיים מאוחר יותר להפיכה שארגנו ארה"ב ובריטניה. זוהי אחת הסיבות לחשדנות האירנית הרבה כלפי התערבות זרה – כשם שיש שורשים עמוקים לשאיפה לחרות, שהחלה בשנת 1905 בהפיכה נגד שושלת קאג'אר בדרישה לחוקה. כעת דונלד טראמפ דורש כניעה מוחלטת, ובנימין נתניהו כמעט ואינו מסתיר שרצונו שהמשטר יפול.