• אחמד פואד אל-חטיב הוא ראש הפרויקט "ראלי למען פלשתין" במועצה האטלנטית, שם הוא חוקר בכיר. מאמרו בוושינגטון פוסט נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.

בעוד ישראל פועלת להרוס את האיום הגרעיני האירני, מלחמתה המקבילה בעזה נמשכת. וכאשר תומכיו האירניים של חמאס להוטים לעצור את המתקפה על ארצם, ארגון הטרור שהחריב את עזה – מולדתי ומולדת משפחתי – מצוי בחולשה חסרת תקדים. זהו הרגע לחסל את חמאס אחת ולתמיד. המלחמה בעזה הרגה 35 מבני משפחתי המורחבת והרסה את שני הבתים בהם התגוררתי כילד. חמאס הוא האחראי העיקרי לאסון זה. רבים בעזה מאשימים את חמאס באחריות להרס מולדתם, שם הארגון מנהל מלחמה מלוכלכת על חשבון הפלשתינים. הבנת ההבדל בין הטרוריסטים של חמאס לבין הפלשתינים שסבלו ממושכות תחת שלטונו, חיוני למערביים שרוצים לסייע לעזה. קחו לדוגמה את ההפצצה על מתחם בית החולים האירופי בח'אן יונס ב-13 במאי, בה נהרג מוחמד סינוואר. מעטים מדי במערב תפסו את מידת הציניות השערורייתית של ארגון טרור המתחבא במנהרות נסתרות מתחת לבית חולים. באותה עת סייעתי מוושינגטון לפלשתיני בן 18 לעזוב את עזה בשיירה של ארגון הבריאות העולמי. כאשר הצלחתי להתקשר אליו, הוא צעק וקילל את חמאס המסתתר מתחת לבית החולים, ואמר ששכניו כועסים ונגעלים כמותו. מסוכן להביע דעות כאלו בפומבי, אך באותו יום הם לא יכלו להתאפק.

תמימות או שיתוף פעולה של התקשורת המערבית

חמאס הוא כת איסלמיסטית סמכותנית, שרבים ממנהיגיו המושחתים חיים בביטחון ובעושר בקטר וטורקיה. יכולתו להשתמש בתושבי עזה כמגנים אנושיים ולהטיל את האשמה על ישראל, היא מכלי נשקו העיקריים. בכך הוא מסתמך על התמימות או שיתוף הפעולה של התקשורת המערבית, לצד עם מי שמכונים "ארגונים פרו-פלשתינים" בחו"ל. כך הנרטיב של חמאס מופץ הרחק ובהרחבה, במיוחד בקרב ארגוני שמאל הטועים לראות בו תנועת התנגדות אמיתית. חמאס הצליח ליצור לחץ בינלאומי ניכר על ישראל לסיים את המלחמה בעזה. הפסקת אש תביא רגיעה זמנית, אך יהיה זה רק עניין של זמן עד שתחל המלחמה הבאה וחמאס יהפוך דור נוסף של ילדים פלשתינים לבשר תותחים. סיבת הקיום של חמאס היא ג'יהאד, התנגדות מזוינת ורצון התפשטות, במטרה להשתלט על הפוליטיקה הפלשתינית ולהשמיד את ישראל. הפלשתינים בשטח מבינים זאת, ובחודשים האחרונים החלו לסכן את חייהם במחאה נגד חמאס ברחובות עזה וברשתות החברתיות. יש מעט מאוד סיקור חדשותי של מחאות אלו והארגונים ה"פרו פלשתינים" אדישים כלפיהן. למה? כי התמקדות בסבלם של העזתים תחת חמאס פוגע בנרטיב האנטי-ישראלי המניע אותם. אבל כאשר הזעם בעזה גובר, אולי האמת על חמאס תהיה בקרוב נחלת הכלל. הארגון חותר בצורה שיטתית תחת שאיפות הפלשתינים לחרות, עצמאות ומדינה והורס בשיטתיות כל הזדמנות הנקרית על דרכם. פיגועי ההתאבדות שלו בשנות ה-1990 חיסלו את תהליך אוסלו, ואילו לאחר ההינתקות ב-2005 הוא גרר את האוכלוסייה לעוד ועוד עימותים מיותרים עם ישראל. לאחר מכן הוא הזרים מיליוני דולרים של סיוע בינלאומי לבניית המנהרות ללוחמיו, בעוד לתושבים אין מקלטים.

ניסוי מסוכן ברפיח בפיקוח צה"ל

חמאס חייב ללכת. אם ימשיך לסרב להפסקת אש שתוביל לשלטון עצמי ברצועה, ממשלות העולם חייבות לעודד את ישראל לחסל אותו לחלוטין. זה לא קרב בין הפלשתינים לישראל, אלא בין חמאס לישראל – קרב שהפלשתינים בעזה שאינם תומכי חמאס לא החלו ואינם יכולים לסיים. כעת מתנהל ברפיח ניסוי מסוכן בפיקוח צה"ל, כאשר מיליציה מקומית בעלת קשרים מפוקפקים ועבר עברייני השתלטה על שטחים קטנים. מאמץ זה יכול להצליח רק אם ינוהל תחת מטרייה לגיטימית, שתספק מחסה למי שמוכנים להיאבק בחמאס. כוח שלום איזורי ומומחי הביטחון של הרשות הפלשתינית צריכים לפעול עם המיליציות המקומיות, שישולבו בכוחות הביטחון בעידן שאחרי חמאס. ובינתיים יכולה הקרן ההומניטרית להבטיח שתושבי האיזורים המשוחררים לא יהיו תלויים בחמאס לצרכיהם הבסיסיים. נותרה עבודה רבה. אבל כדי להציל את מה שנשאר מעזה ומהתקווה למדינה פלשתינית, הצעד הראשון הוא לדחות את הנרטיב הכוזב הרואה את חמאס כהתנגדות לדיכוי. לוחמי החרות האמיתיים הם אלו המסכנים את חייהם כדי לשים קץ לשלטונו המדכא והעריץ של חמאס.