מן המוצבים דִּוְּחוּ לוחמי "גולני" וגדודו של יאיר נפשי לאביגדור בן-גל, שטנקים סוריים רבים, חיל-רגלים וארטילריה מתנַיַּעַת, מתקדמים לכִווּן הגבול. מהמוצבים הישראלים שהותקפו לא נפל אף אחד. בן-גל הסביר אחר-כך מדוע לא קידם את כוחות חטיבה 7 עד הגבול: המוצבים הישראלים לא היו מתאימים לקרב בלימה; הם נועדו רק למניעת חדירות קטנות ולתצפיות. "מיקמתי את החטיבה במרחק שניים או שלושה קילומטרים מהגבול, בשטחים ששולטים ממזרח על כביש קוּנַיְטָרָה–מַסעָדֶה ובשטחים ששולטים על קוּנַיטָרָה מצפון ומדרום. היו לי שתי חגורות בלימה. אחת דקה, לאורך הגבול, מורכבת מאנשי ׳גולני׳ ומגדודו של נפשי, ואחת עבה, בריכוזים של אגרופים משוריָנים, קצת מאחורי הראשונה. החלטתי לנהל קרב-הגנה בעל אופי נַיָּח, ולא לצאת מיד למתקפה או להתקפת-נגד, מפני שלא ידעתי איפה ריכוזי האויב ומפני שלא הייתה לפיקוד הצפון תוכנית מתקפה מתאימה לתנאים המפתיעים". הרי קטע מדין-וחשבון שכתב בן-גל בינואר 1974: "התוכנית החטיבתית של קרב הבלימה נבנתה תוך-כדי לחימה. היא הייתה מבוססת על ניהול קרב נייח, הפעלת כוחות ניידים לא מרותקים לאבטחת האגפים והעורף, וניצול עתודה חטיבתית לבלום הצלחות של הסורים. מערך ההגנה נשען על שטחים טבעיים שולטים ממזרח לציר קוניטרה–מסעדה, על שטחים שולטים מדרום לעיר קוניטרה ועל תעלת נ"ט, שדות מוקשים ורמפות שהוכנו מראש. בקו ההגנה הראשון היו שלוש פלוגות טנקים של יאיר נפשי שפוצלו בין המוצבים. משימתו של נפשי הייתה להשמיד את הכוחות הסוריים הקדמיים על תעלת הנ"ט, לדַוֵּחַ על ריכוזי כוחות אויב ולטַוֵּחַ אש ארטילרית על שטחי ההֵערכות וההתארגנות של האויב. בקו ההגנה השני היו שלושה גדודי טנקים (רטס, אלדר, קהלני) ומשימתם הייתה לבלום ולהשמיד את כוחות האויב שיעברו את הקו הראשון. פלוגת טנקים (בפיקוד סגנו של קהלני, רס"ן איתן קאולי) הוצבה מדרום לקוניטרה כדי לאבטח את האגף. פלוגת סיור חטיבתית, בפיקודו של אורי כרשני, אִבטחה את העורף. שמרתי לידי עתודה של חמישה טנקים. בקרב הבלימה הייתה לי מטרה – לא להניח לטנקים סוריים או לחי"ר סורי לתפוס את ציר קוניטרה–מסעדה. אילו תפסו את הציר הזה היו מפתחים אופציות נוספות".¹

הכוחות של חטיבה 7 הגיעו לעמדות הבלימה בשבת 6 באוקטובר בשעה 15.00, כשעה אחרי פרוץ המלחמה. מיד ניתכה עליהם אש-תותחים מרוכזת. במרחק יותר משלושה קילומטרים נראתה תנועת שריון סורית. תותחי הטנקים ירו, וכשהיו פגיעות הן לֻווּ בקריאות: "בקבוק שמפניה, בקבוק שמפניה!". לפני המלחמה קיבל כל צֶוֶת שהשמיד טנק סורי בקבוק שמפניה, כציון לשבח. אבל רוב היריות לא פגעו במטרות, והסורים המשיכו להתקדם. סג"מ ישי זרחי הביא סוללות למכשיר ראִיית-הלילה אינפרא-אדום, ובדרך איבד אחת מהסוללות וחיפש אותה תחת אש הפגזים. מי שאיבד סוללה כזאת באימונים חויב בקנס רציני. "בחייך, זאת מלחמה", צעק אליו מפקדו, יאיר סווט. "עכשיו אתה חושב על טופס 1065?".² בשעה 18.00, אחרי חלוקת הגזָרות (הצפונית לבן-גל והדרומית לבן-שוהם), הכפיף חופי את נפשי לבן-גל, ואת ברק לבן-שוהם. הפלוגה של אלי גבע לחמה ביומיים הראשונים במסגרת חטיבה אחרת, ותרומתה ללחימה הייתה שולית (לגרירת גשר הגלילים בסיני היה, כאמור, חסרונה גורלי). ליוסף אלדר לא היה גדוד. פלוגת הסיור שלו אִבטחה את העורף של החטיבה, ופלוגת החרמ"ש הטירונית שלו התעכבה במחנה עורפי על רמת הגולן, לא הגיעה לחזית, וגם לא היה טעם שתגיע. כשפרצה המלחמה נסע אלדר בזחל"ם ממחנה נפח אל ציר הנפט ולא ידע איזו משימה תוטל עליו. בפקודת בן-גל, נתן לו קהלני את הפלוגה של אמי פלנט, שהייתה מאומנת היטב, וכך הוא פיקד על אחד-עשר טנקים ונגמ"ש אחד. הכוח של פלנט נפגש עם אלדר בצומת וואסט ותפס עמדות בנקודות השולטות של "עמק הבכא", ובאותו זמן תפס משולם רטס את הגזרה שמצפון לחרמונית. הצֶוֶת של קהלני (שתי פלוגות) התמקם מדרום לגבעת הבּוּסטר ומצפון לקוניטרה, וסגנו של קהלני, איתן קאולי, שקיבל את הפלוגה של מאיר זמיר, תפס עמדות מדרום לקוניטרה. לחבורת הפיקוד שלו צֵרף בן-גל מחלקת סיור על נגמ"שים, מגדודו של אלדר ומחלקת טנקים מגדוד 77. החפ"ק התמקם על גבעה החולשת על "עמק הבכא", והחליף מקומות מפעם לפעם, כדי להיות סמוך לנקודות ההכרעה המשוערות. כך המיר בן-גל שני גדודים מלאים בארבעה צִוְתֵי קרב מוקטנים ועצמאיים, באופן יחסי, שתפסו, יחד עם הגדוד של נפשי ומחלקות אחדות מחטיבת "גולני", את כל עמדות המפתח שבזירה. ואף-על-פי-כן הייתה החטיבה זקוקה להרבה מאוד מזל ולכל אומץ הלב של מפקדיה ולוחמיה כדי לבלום את הכוחות הסוריים, שהייתה להם עדיפות במספר הלוחמים ובאיכות הנשק וכַמוּתו. בשעה 15.00 הגיעו ל"עמק הבכא" נגמ"ש הפיקוד של יוס אלדר ואחד-עשר הטנקים של אמי פלנט. הפלוגה של פלנט נערכה בעמדות הירי בין תל-ג׳ית בדרום להר החרמונית בצפון. ארבעים טנקים סוריים, שחדרו ל"עמק הבכא" מצפון, התקדמו לקראת אלדר ופקודיו, וצִוְתֵי הטנקים של פלנט השמידו אותם ממרחק שלושה קילומטרים. הארטילריה הסורית שפכה פגזים בכמויות אדירות על כל הסביבה, ובייחוד על הר החרמונית, שעל פסגתו היה בסיס ישראלי קטן. עד הלילה לא רמזו הסורים על כַּוָּנותיהם. לקראת החשֵכה סגר פלנט את כל הכניסות ל"עמק הבכא". לשם כך פיצל את פלוגתו לשלוש מחלקות: שלושה טנקים, בפיקוד סג"מ עופר תבורי, התמקמו בתל-ג׳ית סמוך לציר קירטון.³ שלושה טנקים אחרים, בפיקוד סג"מ בועז פרידמן (פדן), תפסו את הגזרה המרכזית. סג"מ אבי יהב (ווהבה) ומחלקתו התמקמו במורדות הר החרמונית⁴ וחסמו את הוואדי העולה להר מ"עמק הבכא", שבו ניסו טנקים סוריים להבקיע דרך אל כביש הרוחב של רמת הגולן. הטנקים של פלנט ושל סגנו, דורון עמיחי, נעו בין המחלקות. למג"ד אלדר, איש חיל הרגלים, לא היה ניסיון בפיקוד על טנקים. "יוס לא בדיוק פיקד עלי בקרב", סיפר אמי פלנט. "הוא לא היה טנקיסט ולא הבין בשריון. אנחנו היינו הפלוגה היחידה שלו, והוא עבר לרשת שלי. הוא היה מעין מתאם ביני ובין יַנוּש". התקלה הראשונה אֵרעה בשעה מוקדמת של הערב, לרגלי הר החרמונית. טנק מהמחלקה של אבי יהב נתקע בחפירה, וטנק שניסה לחלץ אותו נפל לתוך בור. המחלקה של יהב איבדה את יכולת הלחימה לפני תחילת המתקפה. רק אחרי הבלימה הראשונה חילץ סגן מפקד הפלוגה, דורון עמיחי, את מחלקתו של יהב. בשעה 17.30 החל השלב השני במתקפה הסורית ברמת הגולן. חטיבות טנקים סוריות חדרו לשטח ישראל. בגזרה הצפונית, של בן-גל, תקפו רק גדודי טנקים של חטיבות חי"ר סוריות. חטיבות טנקים נוספות התקדמו אל קו המגע כדי לתקוף בבוקר. בשעה 19.00 דיווחו מפקדי הטנקים ב"עמק הבכא": יש רעשים עמומים, ונראים אורות קטנים. הפלוגה של פלנט הדמימה את מנועיה, כדי לחסוך דלק ולזהות את קולות מנועי הטנקים. היה זה קול זר, ופלנט דיוַּח לאלדר: שריון אויב במרחק חמש מאות עד אלף מטרים. אלדר איתר את תנועות הטנקים הסוריים וביקש פגזי-תאורה מקצין הארטילריה. הוא קיבל פגזים מעטים, שהרוח הצפונית-מערבית הסיטה אותם. אלדר ביקש בקשר מבן-גל אישור לפתוח באש, ובן-גל היסס. הוא לא היה בטוח שאלה טנקים סוריים. עשרות טנקים הגיעו למרחק מאתיים מטרים מפקודיו של פלנט, טוָח בלתי-נסבל. שוב ביקש פלנט אישור לפתוח באש. "חכה, בודקים", ענה לו אלדר. "אולי זאת יחידה שלנו. מנסים להתקשר". פלנט: "לא נראה שיחידה שלנו תעלה עלינו". אלדר: "המתן. תשובה תוך דקה". אחרי דקה אמר אלדר: "חיובי, פתח באש!". הטנקים של אבי יהב לא היו כשירים. המחלקה של עופר תבורי, ליד תל-ג׳ית, הייתה בעמדה שלא התאימה לירי. המחלקה של בועז פדן ירתה. הטנקיסטים הסוריים כיבו את כל הפנסים, נעלמו מעיני הישראלים ופיצלו את כוחותיהם: טנקים אחדים התקדמו לקראת המחלקה של תבורי, טנקים אחדים התקדמו לקראת המחלקה של יהב והאחרים נעו קדימה, לכִווּן המחלקה של פדן. במכשיר הקשר הודיע פלנט לתבורי שהסורים עומדים לתקוף אותו, וביקש תאורה מאלדר. אלדר התחנן לפני בן-גל, אבל למפקד החטיבה לא הייתה תשובה.

בשעה 20.30 דיוַּח מפקד הטנק, אמיר בשארי, מהמחלקה של פדן: טנקים מתקדמים בוואדי שתחת הר חרמונית. "לירות!", פקד פלנט. בשארי העלה באש שני טנקים סוריים, ופדן הדליק עוד שניים. הטנקים הבוערים האירו את השטח והלוחמים הישראלים פגעו בטנקים סוריים נוספים. התותחן של בשארי, משה אוליאל, השמיד שלושה טנקים. בכל הקרב הזה השמיד הצֶּוֶת של הסמל אמיר בשארי חמישה-עשר טנקים. הסורים לא פרצו ל"עמק הבכא" בשלב הראשון של המלחמה. מפקד הדיביזיה הסורית, שקיבל דיווחים על הפגיעות, ויתר בשלב זה על ההבקעה, הסתפק בהסתננות טנקים מהוואדי אל בין הטנקים הישראלים, וחיכה לבוקר.⁵ ממורדות החרמונית דיוַּח אבי יהב לפלנט: טנקים סוריים חלפו על-פנינו והם מתקדמים לכִווּן קיבוץ אלרום. פלנט שלח אליו את סגנו דורון עמיחי, שהשמיד בדרכו טנק סורי אחד. עמיחי הגיע אל המחלקה ופיקד עליה. חמישה-עשר טנקים סוריים נפגעו (שבעה מהם השמידו בשארי ופקודיו) בשלב זה, אבל אחרים נעו עתה בין הטנקים הישראלים, ופלנט לא ידע אם הם התקדמו מערבה ואולי הם החלוץ של כוח טנקים גדול. אלדר ביקש מבן-גל שישלח אליו תגבורת, ובן-גל פקד על משולם רטס לשלוח פלוגה מהגזרה הצפונית אל "עמק הבכא". בשעה 21.00 הגיע רטס ל"עמק הבכא" עם ארבעה-עשר טנקים. פלנט ראה את הטנקים של התגבורת מגששים את דרכם בין המחלקה של תבורי למחלקה של פדן. רטס הגיע בג׳יפ אל הטנק של פלנט, ושניהם תֵּאמו זה עם זה את תדרי רשתות הקשר. בוואדי שלרגלי הר חרמונית פגש פדן את פלנט והראה לו שתי צלליות של טנקים במרחק עשרים מטרים. הוא סבר שאלה טנקים של רטס, ואמר: "הטמבלים לא יודעים איפה לנסוע, יהיו התנגשויות". פלנט אימץ את עיניו וראה טנק סורי, טי-55. "דפוק בו פגז", אמר לתותחן שלו. התותחן לא ראה כלום, ופלנט נכנס לתוך הטנק וראה טנק סורי על כל הכַּוֶּנֶת, ממלא את הפריסקופ. בירי מהיר של שני פגזים הושמדו שני הטנקים הסוריים. עד הרגע ההוא לא ירו הסורים על הטנקים הישראלים, אבל עתה נורו פגזים על פקודיו של פלנט, ותבורי הבין שהטנקים של רטס יורים על פקודיו "אש ידידודית". הסמל יואב בלומן דיוַּח שהטנק שלו נפגע. פלנט דיוַּח לאלדר: הטנקים של רטס הם מקור הירי. לשָוא ניסו שניהם להתקשר עם רטס. פלנט נסע אל הטנקים של רטס, הגיע אל אחד ממפקדי-המשנה ודרש להפסיק את הירי. בן-גל, שקיבל דו"ח מאלדר, פקד על רטס לעזוב את "עמק הבכא", ולחזור לאזור בוקעתא שבגזרה הצפונית.⁶ שתי סיבות היו לתפקוד הלקוי של רטס וגדודו: היה זה גדוד מקובץ, מורכב ממדריכים וחניכים של קורסים מקצועיים שלא התאמנו יחד ושרבים מהם לא הכירו אלה את אלה; רוב אנשי הגדוד – לרבות המג"ד – לא הכירו את רמת הגולן. אביגדור קהלני ופקודיו חנו על הרכסים הדרומיים של הבוסטר, ושמעו רק הדים רחוקים מהקרבות. קהלני, שהאזין לרשת של פלנט, ביקש מבן-גל רשות לנוע צפונה. בשעה 21.30 נשלחו קהלני והפלוגה של יאיר סווט ל"עמק הבכא", ורק הפלוגה של אמנון לביא נשארה על הבוסטר וצפתה על קוניטרה. כשהיה קהלני בדרך, נהרג ב"עמק הבכא" מפקד הטנק אמיר בשארי, מפגיעה ישירה, כשישב על כיסא המפקד. קופסת כדורי מקלע הייתה על ברכיו. אנשי הצֶּוֶת שלו לא נפגעו. התותחן והטען-קשר קפצו מהטנק והסתתרו בין הסלעים. הסמ"פ דורון עמיחי הגיע אל הטנק ופקד על הנהג, שנשאר בו לבדו, לפנות את בשארי. הטנק נעלם לתוך הלילה וקולו של הנהג לא נשמע. התותחן אוליאל והטען-קשר גנני עלו על טנק אחר, ואחר-כך אסף אותם עמיחי לטנק שלו. הנהג של בשארי, שתעה בדרך, איבד את עשתונותיו, קפץ מהטנק, השאיר בתוכו את הגופה ורץ לכִווּן מערב. חיילי צה"ל חשבו אותו לסורי וירו בו. הוא נפצע ברגליו ופונה לבית-החולים. אמיר בשארי, הגיבור הגדול ביותר של קרבות "עמק הבכא", היה גם ההרוג הראשון מחטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים. בלעדי תפקודו המעולה של בשארי בשלב הפתיחה של קרב-הגנה זה, ספק אם ניתן היה לחסום את הפריצה הסורית בגזרה הצפונית של רמת הגולן.

פגז "ידידותי" שנורה מאחד הטנקים של קהלני פגע בנגמ"ש של אלדר. המג"ד נפצע בכתפו מרסיס פגז. גם קצין-הקשר הגדודי ומש"ק המבצעים נפצעו. בן-גל הורה לאלדר להתפנות, והעביר את הפיקוד לקהלני. בדרכו לתחנת האיסוף התנגש הנגמ"ש של אלדר בטנק של קהלני, והמג"ד נפצע שוב. קהלני הִקצה את החלק הצפוני של "עמק הבכא" לפלוגה של אמי פלנט, ואת הדרומי לפלוגה של יאיר סווט. בין צלליות הטנקים הישראלים ראה קהלני פנס אדום, ופקד לכבות את כל האורות. "כל האורות כבויים", ענו לו סווט ופלנט. "לדומם מנועים", פקד קהלני. המנועים נדמו, אבל הפנס האדום לא כבה. קהלני הבין שטנק סורי נע בין הטנקים הישראלים, ואולי לא רק טנק אחד. ומה אם זה טנק מהגדוד של רטס או מהגדוד של יאיר נפשי? תותחן הטנק של קהלני, דוד כליון, התכונן לירי. בועז אליאב, מהפלוגה של סווט, שלח אלומת אור מהזרקור אל הטנק החשוד, וחשף את הטנק שלו לעיני הסורים. לאור האלומה ראה קהלני טנק סורי, טי-55, במרחק חמישים מטרים, ופקד: "אש!". כליון ירה – והטנק הסורי הושמד. אחרי דקות אחדות נראה אור נוסף, ואליאב הקדים את כליון ופגע בטנק סורי אחר. בשעה 01‪.00, אור ל-7 באוקטובר, נרגעה גזרת "עמק הבכא". טנקים סוריים מעטים הסתתרו סמוך לטנקים הישראלים, אבל רוב הכוח הסורי נסוג, וכוחות נוספים לא התקדמו בתוך העמק. סג"מ ישי זרחי, מהפלוגה של סווט, ראה מולו "עיני חתול" של טנק וניחש, על-פי רעש המנוע, שאין זה טנק ישראלי. במשקפת לא זיהה זרחי את הטנק. קהלני לא נתן לו אישור לירות, והוא הורה לתותחן שלו להכניס פגז לקנה, והעלה את צללית הטנק על צלב-הכוונת. שלוש שעות היו זרחי ופקודיו בכוננות לירי. לפני הזריחה, כשפקד קהלני על כל הטנקים לנוע לאחור, ראה זרחי ברור את הטנק הסורי במרחק שלוש מאות מטרים, וירה בו בלי אישור ובלי דיווּח. שני חיילים קפצו מהטנק וברחו, אחוזי להבות. "ממש שכבנו על הטנק הזה כל הלילה", אמר זרחי. "סווט וקהלני ידעו מה קורה, אבל לא רצו לקחת צ׳אנס".^{7‬‬‬‬}

אחרי המלחמה נודע שהדיביזיה הסורית הצפונית התכוונה לפרוץ לרמת הגולן דרך "עמק הבכא" בשלב הראשון של המלחמה. אילו הצליחה, היו הסורים מזרימים כוחות נוספים לציר הפריצה הזה ומגיעים לכביש האורך של הרמה, בין מסעדה בצפון לנפח במרכז ולמבוא-חמה בדרום. הפריצה נבלמה מפני שטנקים מעטים מהגדוד של יאיר נפשי, סמוך למוצב 107, וטנקים מעטים של קהלני מעל "עמק הבכא", ובייחוד הטנק של אמיר בשארי, הדליקו טנקים סוריים. התוקפים הסוריים נסוגו והתארגנו לקראת מתקפה נוספת. הם איבדו את יתרון ההפתעה ואת התנופה הראשונית, ולמחרת כבר השתתפו במלחמה שלא הם תכננו. שוב הוכח, שצֶוֶת טנק יכול לכַוֵּן את גורל כל המערכה; כמה צוָתים על אחת כמה וכמה. ב-10 באוקטובר 2023 לוחמות שריון עם טנק מרכבה סימן 4 ומשוריין מסוג "נמ"ר"⁸ בפיקוד סרן קרני גז מפלוגת "פרא" של גדוד קרקל⁹ 33 שחנו בבסיסי ניצנה, כארבעים ק"מ דרומית לרצועת עזה, מיהרו צפונה לאורך כביש 232 וסייעו לכיתת הכוננות שלחמה עד שעה 10.00 לבדה למנוע טבח של 200 חברי הקיבוץ.¹⁰ בפער של 50 שנה התברר כי באין תוכנית הגנה ראויה, גבורת הלוחמים היא המשענת של עם ישראל. בניגוד לשמו "צבא הגנה לישראל" צה"ל הוא למעשה צבא התקפה לישראל, שם המבטא את האידֵאולוגיה הסוציאליסטית של בן-גוריון. אידאולוגיה זאת, שקרסה בכל העולם וגם בישראל, הולידה אנטי-אינטלקטואליות צבאית, לאי-התעמקות ולאי-הבנת תורת ההגנה במלחמה. כך סיכנו שר הביטחון משה דיין ויואב גלנט והרמטכ"לים דוד אלעזר והרצי הלוי את קיומה של המדינה. הארבעה הללו ופקודיהם הבכירים לא הבינו שעליהם להתעלם מן האידאולוגיות החברתיות והפוליטיות ולהתעמק בהֲוָיַת הצבא והמלחמה בלבד. אבל מכֵּיוָן שכולם דאגו בראש וראשונה לקריירה האישית שלהם, הם דִקלמו אידאולוגיה מבלי להבין שמעולם היא לא הייתה רלוונטית בתחום הצבא והמלחמה. ____________________________ בשבוע הבא: סרן מאיר זמיר, ("טייגר"), ופקודיו מצילים את המצב ו מונעים מהסורים הצלחה גדולה; הגזרה של חטיבה 7 לא נפרצה; מלחמת טנקים מול טנקים בעמק הבכא; בלימה במחיר כבד; ישראל זקוקה למקבלי החלטות כשירים ומוכשרים מאוד בתחום הביטחון; ישראל זקוקה ליותר לוחמים סדירים בזרוע היבשה.

1. א"מ (ארכיון המחבר), אל"מ אביגדור בן-גל, "דו"ח מלחמת יום הכיפורים. חטיבה 7", ינואר 1974. 2. טופס אובדן ציוד. 3. הכביש החוצה את "עמק הבכא" ומגיע לדמשק במזרח ולצומת וואסט במערב. הקרב על הכביש הזה נמשך ארבעה ימים, וחטיבה 7 כמעט הפסידה בו את המערכה כולה ביום הבלימה האחרון (9 באוקטובר). 4. במקום שבו הוקמה אחר-כך האנדרטה לזכר הרוגי החטיבה. 5. עשרים שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים לא הסתיים הוויכוח מדוע לא המשיכו הסורים מעֵבר לרמת הגולן מערבה ולא חדרו לתחומי "הקו הירוק". ההיסטוריון הצבאי פרופ׳ מרטין ון קרפלד טען (ראה להלן) שההחלטה התקבלה בדמשק מחשש להידרדרות למלחמה גרעינית וכי לגבורת הלוחמים היה משקל קטן על ההתפתחות הזאת. לפחות בשלב הזה, לא החלטות מדמשק עצרו את הסורים ב"עמק הבכא" אלא יוסי אלדר, אמי פלנט ופקודיהם וראש וראשון להם אמיר בשארי. 6. ראיון עם אמי פלנט ב-23 במארס 1977; ראיון עם יוסף אלדר ב-11 במארס 1977; ראיון עם עופר תבורי ב-10 באפריל 1977. 7. ראיון עם ישי זרחי ב-8 במארס 1977.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ 8. נגמ"ש מרכבה (נמ"ר) הוא נגמ"ש כבד המבוסס על תובת טנק ה"מרכבה" הישראלי, עליה מורכבות מערכות ייעודיות לפי הצורך. (ויקיפדיה) 9 . קרקל – גדוד חיל רגלים קל של לוחמים ולוחמות מגרעיני הנח"ל. מקור השם בחתול מדברי נפוץ באזור הערבה. משנת 2007 פועל הגדוד בגבול מצרים. (ויקיפדיה) 10. ויקיפדיה, לוחמות השריון בטבח שבעה באוקטובר.