וושינגטון אינה ידועה בעשורים האחרונים באחריותה הפיסקלית, כאשר שתי המפלגות העבירו חוקים אשר דרדרו, צעד אחר צעד, את מצבה הפיננסי של המדינה. אבל החוק שהעבירו אמש (1.7.25) הרפובליקנים בסנאט הוא יחיד במינו בנזק לתקציב: הגדלת החוב ב-3.3 טריליון דולר בתוך עשור והפחתה בהכנסות ממיסים במשך עשרות שנים, תוך הגדלת הסכנה למשבר חוב – מתריע ניו-יורק טיימס. האיום הוא תוצאה של הפיכת קיצוצי המס הזמניים מ-2017 לקבועים, כך שהחוב – שכבר מצוי ברמות מדאיגות – רק יחמיר. בעבר לא יכלו המחוקקים לבצע שינויים כה משמעותיים במימון הלאומי בלא הסכמה דו-מפלגתית, אשר הגבילה את הגידול בחוב, משום שכללי הסנאט מנעו בפועל הצבעה על הגדלת החוב לתקופה שמעבר לעשור. אך הרפובליקנים ביטלו כלל זה, וטענו שעלות הטבות המס – 3.8 טריליון דולר – היא למעשה אפס משום שמדובר בהמשך של צעד קיים ולא במהלך חדש. טיעון זה לא רק פתח את הדלת להגדלת החוב עוד יותר, אלא גם מלמד שהמחוקקים אינם מתייחסים ברצינות להגבלתו. שוק איגרות החוב כבר שלח סימני לחץ במהלך החקיקה. העלות היא נקודת מפתח בחוק, החוזר כעת לבית הנבחרים, שם אנשי הימין הקיצוני מתעקשים שיהיה זול יותר כתנאי לתמיכה בו. אבל הדבר יחייב קיצוץ נוסף ברשת הביטחון הסוציאלית – אתגר פוליטי. עוד לפני Big Beautiful Bill היה החוב צפוי להגיע בעשורים הקרובים לרמות שיא: החוב שבידי הציבור הוא כעת בערך בגודל הכלכלה האמריקנית (30 טריליון דולר), ויהיה גבוה ממנה ב-56% בשנת 2055. כעת ההנחה היא שבאותו מועד הוא יהיה כפול מהיקף הכלכלה. תרחיש יום הדין הוא שרוכשי החוב יאבדו את אמונם ביכולתה של וושינגטון לפרוע אותו, הם ידרשו ריבית גבוהה יותר והוצאות המימון יעלו משמעותית. בה בעת, לא מדובר בהפתעה, שכן מחוקקים משתי המפלגות אינם ששים לבטל הקלות מס והמשקיעים בשוק האג"ח ציפו שהן יוארכו. יתרה מזאת: למרות שהכל יודעים שהתקציב האמריקני מצוי בברדק מוחלט, הם אינם אומרים שהגרעון יהיה גרוע בהרבה בעוד 20 שנה, אלא ממשיכים לרכוש את האג"ח הממשלתיות.