"העניין הוא איננו אם אתה מנצח או מפסיד, אלא אם אתה מנצח" – הייתה ססמת המכירות של המשחק "טראמפ" שהושק ב-1989. כמו יוזמות רבות של דונלד טראמפ, גם זו החלה בקול תרועה רמה והסתיימה בקול דממה דקה. את הקדנציה השנייה שלו הוא החל באותה צורה, ונאמר עליו מה שנאמר על תיאודור רוזוולט: הוא רוצה להיות הגופה בכל הלוויה, הכלה בכל חתונה והתינוק בכל הטבלה. אולם – טוען דייוויד איגנציוס, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט – הצד השלילי של מה שמאפיין את טראמפ הולך ומתברר: אחרי ההתחלות הצעקניות, הוא מתקשה להגיע לקו הגמר. כמו בקריירה העסקית שלו, טראמפ מבצע הרבה מחוות ראוותניות, אך לא מצליח לסיים בהצלחה. הנועזות והחוצפה שלו אמיתיות, אך אין די בהן. גם נצחונותיו עשויים להתברר כנצחונות פירוס. ייתכן שזה מה שיקרה אפילו עם חוק התקציב הענק שלו, כי הצלחתו תבוא במחיר פוליטי כבד, עד כדי אפשרות של אובדן השליטה בשני בתי הקונגרס בנובמבר 2026 – שלא לדבר על סבלם של מי שלא יקבלו מעתה ביטוח בריאות וסבסוד מזון. כך גם לגבי אירן, טוען איגנציוס: ההתקפה האמריקנית לא פתרה את בעיית הגרעין, אלא לכל היותר עיכבה אותה; יש צורך בהסכם שייאכף בידי סבא"א כדי לעצור אותה. בחודש אפריל נראה היה, שטראמפ מבין שהוא צריך אסטרטגיה דיפלומטית מול אירן. למורת רוחה של ישראל, הוא החל במו"מ אך הלך ואיבד את סבלנותו. ישראל תקפה בהצלחה, טראמפ רצה להיות ווינר ושלח את המפציצים והטילים. אבל עדיין אין לו מסלול דיפלומטי שיבטיח שאירן לא תהיה גרעינית. מה התוצאה? השר ישראל כ"ץ מדבר על "מדיניות אכיפה", שמשמעותה היא שפעם בכמה חודשים או שנים, מטוסיה של ישראל – אולי בליווי מפציצים אמריקנים – יהרסו כל מתקן גרעיני שיחדש את פעילותו. האסטרטגיה דומה לזו שאימצה ישראל לפני שני עשורים מול חמאס בעזה: "כיסוח הדשא"; זה לא ממש הצליח, מזכיר איגנציוס.

אין סבלנות וחשיבה הדרושות לשיחות

מדיניות המכסים היא תחום נוסף בו החל טראמפ בצורה נועזת, אך עד עכשיו – בלא הצלחה. הוא הכריז עליה באפריל תחת הכותרת "יום השחרור". התוצאה הייתה טלטלה כה עזה בוול סטריט, עד שהוא הקפיא את היישום והבטיח 90 הסכמים עד 9 ביולי; זה לא יקרה. אירופה ויפן מנסה להגיע להסכמות מחשש להאטה בצמיחה והאצה באינפלציה, אך נדרשים חודשים רבים להגיע להסכם סחר – כמו להסכם גרעין. דומה שלצוותו של טראמפ אין הסבלנות והחשיבה הדרושות לשיחות כאלה. הדוגמה המדאיגה ביותר, טוען איגנציוס, היא המלחמה באוקראינה. הוא צדק לחלוטין כאשר אמר שיש לסיים את מרחץ הדמים והחל את המו"מ במרץ רב. אף כאשר השיחות נתקעו בשל סירובה של רוסיה להתפשר, טראמפ נמנע מהתמקחות של ממש. הוא איים שוב ושוב להטיל עיצומים על מוסקבה, אך לא עשה דבר. בינתיים נמשכים המוות וההרס; כדאי להתפלל שטראמפ יקח את העסק ברצינות בקרוב. חלק ממנהיגות טובה היא הכרת המגבלות. טראמפ מצוין בשיווק וביצירת טלטלות, אך לאחר שורה של כשלים עסקיים – הוא אמור לדעת שחלק מרעיונותיו הגדולים לא עובדים. הוא השתמש באיומים כדי להימלט מעסקות גרועות, ומפעיל כעת את אותן שיטות נגד פוליטיקאים הניצבים בדרכו, בארה"ב ומחוצה לה. נשיאים אינם מקבלים קרדיט על התחלות אלא על סיומים. איש אינו רוצה לחיות בגורד שחקים נטוש ובנוי למחצה, ולא משנה עד כמה הלובי הקדמי נוצץ.