מוזמנים לקרוא טור שכתבתי לסאנדיי טלגרף הבריטי, על הסיבות להתארכות המלחמה בעזה ומדוע הפסקתה ללא גבולות חדשים וחופש פעולה ישראלי תהיה שגיאה: למה לוקח לישראל כל כך הרבה זמן לסיים את המלחמה בעזה? זו השאלה ששואלים את עצמם רבים בעולם. מבקרי ישראל רומזים בכך שהיא נלחמת מלחמת נצח כדי להרוג כמה שיותר חפים מפשע. תומכיה שואלים זאת בדאגה למעמדה הבינלאומי הנשחק. נוסיף עוד שאלה: איך יכול להיות שהמבצע המבריק באירן השיג את מטרותיו בתוך 12 יום, המלחמה פורצת הדרך בחיזבאללה הסתיימה תוך 70 יום, ורק הלחימה בעזה נמשכת כבר עשרים חודשים בלי הכרעה נראית באופק? יש לכך שלוש סיבות: הראשונה היא החטופים. בישראל יש רגישות יוצאת דופן, שאין לה אח ורע בעולם, לאזרחיה או חייליה שנשבו. כאשר למדתי בלונדון כתבתי תזה על עסקות חטופים, וציינתי שישראל נוהגת לשלם באלף טרוריסטים על כל חייל שלה. המרצה החזיר לי את המסמך עם הצעה לתקן את שגיאת ההקלדה. הוא לא האמין שיש מדינה בעולם שתסכים לכך. אבל זו המציאות. צה"ל נזהר מלהיכנס לאזורים שלמים מחשש שחטופים ייפגעו. עבור חמאס, החטופים הם כרטיס "צא מהכלא": בכל פעם שמצבו מחמיר הוא משחרר כמה מהם ומקבל הפוגה של חודשיים לריענון וחידוש מלאים. השנייה היא העולם. ממשל ביידן לחץ על ישראל כמעט מהרגע הראשון במלחמה להכניס לעזה מאות משאיות של סיוע הומניטרי מדי יום. עשרות אלפי משאיות של סיוע הומניטרי נכנסו לרצועה מאז המלחמה. הנשיא ביידן התעקש מול ראש הממשלה נתניהו על הכנסת המשאיות, והבטיח: "If Hamas confiscates them or doesn't let it get through... then it's going to end". ביידן הפר את הבטחתו. התוצאה העגומה הייתה זו: במקום סיוע הומניטרי לתושבים, מה שנכנס לעזה היה בעצם כסף וחמצן לחמאס. ארגון הטרור גנב את הסחורה, אחר כך מכר אותה במחיר מופקע (37 דולר לסיגריה בודדת, למשל). בסוף גם גבה מס מהסוחרים על הרווח. כתוצאה מכך נכנסו לכיסיו מאות מיליוני דולרים. בכסף הזה הוא שכר מחבלים חדשים, שילם משכורות לפקידיו והחזיק את שלטון הדיכוי שלו על תושבי עזה. מה שקרה בעזה הוא כמו הסיפור על הברון מינכהאוזן שסוסו נחתך לחצי מפגז. הוא משקה את הסוס ללא הפסקה אך בלי הועיל – כל המים נשפכים מצידו השני של הסוס. זה מה שקרה פה. ישראל הרגה את רוב הכוח הלוחם של חמאס רק כדי לפגוש מחבלים חדשים עם משכורות שהיא בעצמה מימנה, בלחץ העולם. כריסטיאן אמנפור, כתבת המלחמות הוותיקה של CNN, שאלה אותי אשתקד שוב ושוב בראיון מדוע ישראל מכניסה מעט מדי סיוע. הנה שאלה בחזרה לגברת אמנפור: האם את מכירה מלחמה אחת שסיקרת ובה צד אחד נדרש לספק סיוע לאויב? מתוך רצון לסייע לאוכלוסייה העזתית, העולם רק הגביר את הסבל של אותה אוכלוסייה בכך שהאריך את המלחמה. הסיבה השלישית היא ישראלית. צבא חמאס התבסס על מחבלים, שטח ומנהרות. בשנה הראשונה של המלחמה, בגלל החזית הנוספת מול חיזבאללה בלבנון, לא היו לצה"ל מספיק אוגדות כדי לתקוף את כל מעוזי חמאס ברצועה. במקום זאת הוא הסתפק בפשיטות זמניות שבהן התמקד בהרג מחבלים. אבל ברגע שהצבא נסוג, חמאס חזר עם לוחמים חדשים, גם אם פחות מיומנים. כעת, כשהסתיימה המלחמה בצפון, צה"ל פועל אחרת: הוא משתלט על שטח באופן קבוע ומחסל את המנהרות. כך, למחבלים אין לאן לחזור. שלטון חמאס הצטמצם לרבע משטח הרצועה. מי שרוצה בסילוק חמאס צריך לגבות את המאמץ הישראלי לחלק את הסיוע דרך גורם עצמאי, וצריך להעניק עוד חודשים ספורים להשלמת המשימה. אם לא יפריעו – זה לא ייקח יותר. העולם כולו ירוויח מכך.