מהי עתירה ציבורית? חיפוש קל באינטרנט מסביר לנו את עקרונות העתירה הציבורית:

• במקור, זכות העמידה דרשה שהעותר יוכיח פגיעה אישית, ייחודית, ממשית וישירה מהעוולה.

• עם זאת, במקרים רבים, בתי המשפט הכירו בזכותם של עותרים ציבוריים להעלות נושאים לדיון, גם אם לא נפגעו באופן ישיר, במיוחד כאשר מדובר באינטרס ציבורי רחב.

• העותר הציבורי פועל לרוב בשם הציבור או למען מטרה ציבורית כללית, ולא רק למען עצמו.

• במקרים מסוימים, בית המשפט עשוי לדרוש שהעותר הציבורי יוכיח כי אין נפגע ישיר מההתנהלות השלטונית, אם יש נפגע כזה, ייחשב העותר הציבורי כ"מתעבר על לריב לא לו" ולכן עתירתו תידחה על הסף בשל העדר זכות עמידה.

מיהו עותר ציבורי

העותר הוא כל אדם או כל גוף המעלה בפני בג"ץ סוגיה ציבורית, עליה אחראים גורמי מנהל. בפועל השתלטו על התחום הזה עמותות המשתמשות בעתירה הציבורית לקידום אג'נדות שונות, לדוגמה עמותות הטבע - אשר פועלות נגד רשויות השלטון בכל הקשור להפרת חוק התכנון והבנייה תוך פגיעה במשאבי טבע, כדוגמת חוף הכרמל, מרינה הרצליה ועוד ועוד. קבוצה נוספת של עמותות עוסקת בשחיתות שלטונית לכאורה, ובאכיפת פעולה כדין של רשויות השלטון. לדוגמה עמותת אומ"ץ, והדוגמה המובהקת, לטעמי לשלילה, היא התנועה לאיכות השלטון. התנועה לאיכות השלטון הפכה את הכלי הלגיטימי של העתירה הציבורית לתעשיה שלמה, ולטעמי אפילו לקרקס מדראנו כל מה שלא מוצא חן בעיני היועמשי"ת לממשלה, מפוקסס על אתר לבור המבצעים של התנועה, ומשם תוך שעה שעה וחצי עפה עתירה לבג"ץ - סימביוזה מופלאה בין פקידה בכירה, עמותה, ובית המשפט.

מיהם המשיבים לעתירה ציבורית

לעתירה ציבורית כמו לכל עתירה יש שני סוגי משיבים. אלה הנקראים "משיבים", כלומר אלה אשר העתירה מופנית אליהם ומהם מתבקשים סעדים בעתירה, והסוג השני הם משיבים פורמליים אשר לא מתבקשים נגדם סעדים, אם מפאת חוסר סמכות ואם מכל סיבה אחרת, אך העתירה עלולה להשפיע עליהם (לחיוב או לשלילה). ניקח לדוגמה את העתירה בעניין דוד זיני אשר ראש הממשלה והממשלה מבקשים למנותו לראשות השב"כ. המשיב העיקרי לעתירה יהיה היועץ המשפטי לממשלה כאשר הוא מיוצג על-ידי מחלקת הבגצי"ם. כיום היועצת המשפטית לממשלה היא יועצת משפטית נגד הממשלה, ולכן הממשלה והעומד בראשה מיוצגים על-ידי עורכי דין "פרטיים" בעוד היועצת המשפטית לממשלה חצתה את הקווים ועברה לטעון כאילו היא בצד העותרים (פקס, בור, עתירה תוך שעה שעה וחצי). האם יש לנו "משיבים פורמליים"? ודאי, לדוגמה דוד זיני עצמו איננו, בשלב זה, רשות מנהלית, הוא לא מועסק על-ידי רשות מנהלית, ולכן לא ניתן לבקש סעדים נגדו אך הוא יכול להיות מושפע מההחלטה, ולכן סביר שהוגדר מראש כמשיב פורמלי בעתירה. אי הכללת משיבים או אי-הכללת משיבים פורמליים עשויה להצביע על חוסר ניקיון כפיים של העותר, ועלולה אף להביא לדחייה על הסף של העתירה. בעיות קלות של אי-הכללת משיבים, או אי-הכללת משיבים פורמליים, בתום לב או מאי ידיעת נגיעה של אותו גורם לתיק, ניתנות לתיקון בדיעבד על-ידי בקשה של אותו גורם להשיב לתיק, תוך פירוט נגיעתו, ואם בית המשפט רואה עילה, הוא מחליט בבקשה לאחר ששמע את עמדת הצדדים.

ומי חסר לנו כמשיב לעתירה ציבורית?

מי שחסר לנו כמשיב לעתירה ציבורית זה כמובן הציבור. מול תעשיית התנועה לאיכות השלטון המכנה עצמה "עותרת ציבורית", יש ציבור נרחב שמתנגד לעמדותיה, סבור שעמדותיה נוגדות את החוק, נוגדות את הצדק, ובית משפט של צדק חייב לשמוע את כל המשיבים, כיצד אם כן לא נשמע קולו של ציבור ענק, אשר הוא משוכנע שההחלטה בעתירה תשפיע עליו ואין לו שום מעמד בעתירה, וזאת בניגוד לכללי צדק בסיסיים כאמור בסעיף 15 ג' לחוק יסוד: השפיטה - "בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר". "וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק - יוֹפַע מִיָּד!" כתב חיים נחמן ביאליק בהקשר אחר (להבדיל אלף אלפי הבדלות), צדק לא דוחים, צדק חייב להופיע מייד, כי אם לא מופיע מייד, אין צדק, ואין בית משפט גבוה לצדק. אזרחים המגיעים לדיון בבג"ץ מכל קצוות הארץ, ונוכחים ש"סעד למען הצדק" הוא סיסמה נבובה בלבד, ואפילו את קולם הכואב לא מוכן הנשיא לשמוע, חוזרים הביתה מיואשים מהמוסד הזה, וכמובן משכפלים עצמם ברשתות החברתיות, מה שלא מבטיח את עתידו של בג"ץ, לגמרי לא. עם זאת קיימת בעיה טכנית. לציבור הזה אין גוף יציג. בקרב מיליון יהודים יש שמונה מיליון דעות. כיצד ניתן אם כן לשמוע את משיבי הציבור אשר ללא שמץ של ספק זכותם לטעון בעתירה אשר משפיעה עליהם ולטעמם משפיעה עליהם מאד?

אמות מידה

במקרה כזה בית המשפט נורמלי היה קובע אמות מידה והיה ממליץ למחוקק או למחוקק המשנה לעגן את הנושא בחוק או בתקנות: 1) שומעים רק את הציבור שהטריח עצמו והגיע לדיון, כי מי שהגיע הנושא בוער בקרבו ולכן חובה להקשיב לו. 2) קובעים שיישמעו שבעה אנשים מתוך הציבור שהגיע לדיון ויטענו נגד קבלת העתירה, ושני אנשים נוספים שיטענו בעד קבלת העתירה, כל אחד לא יותר משבע דקות. 3) קובעים מי לא זכאי להשמיע עמדה, למשל חברי כנסת לא חייבים להיכלל ברשימת המשיבים, אלא אם העותר הוא חבר כנסת. יש להם את הבימות שלהם, את בימות בית המשפט העליון עליהם להותיר לציבור הכואב. 4) נותנים לקהל להיכנס לאולם שעה לפני הדיון על-מנת שיחליטו מי מבין אלה שבאו עם טענות סדורות בכתב יכול לטעון בשם הקהל כולו, והוא זה שעומד וטוען בפני בית המשפט. ואם אין אמות מידה, וזכות הטענה נשללת שרירותית ממשיבים פורמליים, התוצאה הישירה והמוצדקת היא התפרצויות וכאשר בית המשפט לא מבין את תפקידו, ההתפרצויות האלה מגיעות לכדי פיצוצים בסגנון שראינו השבוע, אשר כל האחריות עליהם חלה על בית המשפט הכושל בתפקידו.

מה אומר הג'ינג'י של ה"איכות" ואיך מחרה ומחזיק אחריו הנשיא

על-פי הדיווח של נטעאל בנדל במעריב: עו"ד אליעד שרגא, שמייצג את התנועה לאיכות השלטון בעתירות, אמר בדיון בבית המשפט כי "אי-אפשר שלא להתייחס לקרקס מדראנו שהיה פה בבוקר", וקרא לשופטים למנוע כניסת קהל. הנשיא עמית השיב: "אנחנו באמת נשקול את זה. ככל שמנסים להלך אימים על בית המשפט העליון - זה לא יילך". אמא של טוף היא קרקס מדראנו עבור הג'ינג'י, נראה לי שהוא התבלבל. כל העתירה היא קרקס מדראנו רק קולה של אותה אימא הוא הקול הזך היחיד שבקע מהאירוע המיותר הזה, והשופטים שטיין ושטייניץ הבהירו זאת היטב במהלך הדיון. הג'ינג'י אמור לכאורה לייצג את אינטרס הציבור, כאשר איש לא מינה אותו לייצג את אינטרס הציבור, לדעת אזרחים רבים הוא פועל נגד אינטרס הציבור ומה הרעיון שלו? לבטל את פומביות הדיון. שמעתם? לבטל את פומביות הדיון!!!! אחרי כזה רעיון אני הייתי מתרה בו שאם יחזור על דברים מסוג זה, עתירתו תידחה על אתר והוא יקבל פסק הוצאות אישי שירושש אותו, ומה עונה נשיא בית המשפט העליון, "אנחנו באמת נשקול את זה" הכסדום היינו, הלעמורה דמינו?

סיכום

בית משפט אשר לא מוכן לשמוע את המשיב הפורמלי הראשי בעתירה ציבורית, הציבור, ומתכנן אף למנוע מהציבור את נוכחותו באולם, הוא בית משפט אובדני, שאין צורך לפעול נגדו, הוא פועל נגד עצמו על סטרואידים, מחסל את עצמו. מדובר בבית משפט עם עבר מפואר של 40 שנה, עם 40 שנה של הידרדרות מתמדת, ועם הווה ועתיד אפס, פשוט הווה ועתיד אפס. והכל במסלול ידוע מראש מפניו התריע בקול גדול הנשיא בדימוס של אותו בית משפט בדיוק, משה לנדוי. אבד הסיכוי לתקן את המוסד הזה, הוא מחסל עצמו ואז נבנה אותו מחדש.