פניו של חסן נסראללה עודם מופיעים על כרזות בחוצות בגדד, לצידם של מנהיגים שיעים מעירק, אירן ולבנון. יש להם דבר משותף אחד: הם נתמכים בידי אירן. זוהי עדות להשפעתה המתמשכת של אירן בעירק, אך גם כסות לחוסר שביעות הרצון ההולך וגובר מן התלות בשכנה הגדולה – במיוחד בקרב הצעירים, מדווח אקונומיסט. רבים חששו שמא ייגררו למלחמותיה של אירן עם ישראל וארה"ב, ונשמו לרווחה כאשר ממשלתם נמנעה מכך. המיליציות הפרו-אירניות קראו לצעוד לעבר שגרירות ארה"ב בבגדד, אך ההיענות הייתה דלה. כאשר השפעתה ברחבי האזור הולך ונמוגה, אירן אינה יכולה לסמוך על עירק כפי שנהגה. היחסים בין שתי המדינות, החולקות גבול בן 1,600 ק"מ, ידעו עליות ומורדות. מנהיגיהן מתחרים על ההשפעה על השיעים ברחבי העולם וב-1980 פרצה מלחמה בת שמונה שנים שעלתה במאות אלפי קורבנות. אולם, מאז הפילה ארה"ב את סדאם חוסיין ב-2003, עירק הייתה זירת פעולה אירנית. אל מול העיצומים המערביים הכבדים על אירן, עירק הפכה לאחד מעורקי החיים היחידים שלה. במשך שנים ביצעה טהרן מניפלציות בסחר המט"ח של הבנק המרכזי העירקי, כדי להבטיח לעצמה מטבע קשה לצורכי ייבוא. רק הכנסת הבנקים העירקיים לרשימה השחורה של ארה"ב ב-2023 האטה את התהליך. עירק היא גם שוק חיוני לייצוא האירני, במיוחד ברכישות ממשלתיות. "ארה"ב כבשה את עירק מבחינה צבאית, ואירן – מבחינה כלכלית", אומר איש עסקים בבגדד. חשובה עוד יותר הייתה השפעתה הצבאית של אירן, באמצעות משמרות המהפכה. עליית דאעש הסוני ב-2014 הביאה להתגייסות שיעית בשתי המדינות, ואירן תמכה בהקמת מספר מיליציות בעירק, שנטלו חלק בהבסתו של דאעש. הן גם העניקו לאירן דרך לשלוט ברוב הפוליטיקה והכלכלה של עירק, מציין אקונומיסט. הטנדרים של המיליציות עודם רועמים ברחובות בגדד, וחבריהן שולטים בעסקים רבים ובמשרדי הממשלה האחראים על ייצוא הנפט והמתכות; עד לאחרונה הייתה להם השפעה ניכרת על בית המשפט העליון. השליטה האירנית רוכזה בידי קסאם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, אותו חיסלה ארה"ב בבגדד ב-2022 – מה שהביא גם לחיסול השליטה האירנית במיליציות, שחלקן פנו להתמקד בענייני פנים.

הצעירים מתנגדים למיליציות

סיבה אחת היא איסמעיל קעאני, יורשו של סולימאני, הנופל ממנו בהרבה ביכולתו לתמרן בין האינטרסים המנוגדים של הקבוצות השונות. סיבה שנייה היא שרבים מבעלי בריתה של אירן בעירק התעשרו, וכעת יש להם הרבה מה להפסיד מהיגררות למלחמה. יש עדיין מי שמאמינים במהפכה האיסלאמית ובקריאה להשמיד את ישראל, אך אחרים מסתייגים יותר ויותר ממעמדה של ארצם כנושאת כליה של שכנתה. הגורם אולי החשוב ביותר הוא השכבה הפוליטית הצעירה שצצה מן המחאה האנטי-ממשלתית ב-2020, ואשר נעשית יותר ויותר קולנית בהתנגדות למיליציות. הללו "מושחתות ובנו אימפריות כלכליות", אומר מוחי אנסארי, ממנהיגי האופוזיציה. "הקונספט של התנגדות לישראל חלש מאוד בעירק". הרגשה זו הופגנה במלואה במלחמה בחודש שעבר. אפילו בעלי בריתה הקרובים ביותר של אירן בעירק פחדו מדי מפני תגובה ישראלית ואמריקנית ולא הציעו לה עזרה. פרשן פוליטי המקורב לאחת המיליציות הסביר זאת כך: "האחים בפלגים מפגינים ריסון עצמי ורציונליות גבוהים". המהלומות הקשות שהנחיתה ישראל על אירן עוררו תקוות בקרב חלק מהעירקים, ולפיהן השפעתה של אירן על הפוליטיקה והכלכלה בארצם תיעלם. הפוליטיקאים ואנשי המיליציות הנאמנים לאירן מוצאים את עצמם במגננה, וייתכן שייפתח מקום לכוחות פוליטיים מקומיים. "לא משנה מה אומרים בפומבי", מסביר עובד מדינה. "אנחנו לא מצטערים לראות את אירן נחלשת".