זוג מנותק, זחוח. שני האוהבים האלה יצאו לסיור רומנטי באחוזת ג'פרסון באדיבות הנשיא האמריקני, פחות או יותר בזמן שבישראל הובאו למנוחות עוד לוחמים שנפלו במלחמה שגם על-פי הניו-יורק טיימס ראש הממשלה בנימין נתניהו מסרב לסיים מסיבות פוליטיות. וזו התמונה שנתניהו בחר לשים בפוסט הסיכום שלו של "הביקור ההיסטורי" בוושינגטון.
וזה לא היה מקרי, כמובן. אַשף התעמולה והמסרים מסביר לנו כאן בלי מילים, שהחיים התקדמו מאז ה-7.10, שיש פרופורציות ושמותר וחשוב לעסוק בשעשועים ובבילויים, כי הם חלק מתמונת הניצחון המוחלט. במיוחד לאור העובדה שלראש הממשלה לא היה שמץ של אחריות (או אשמה, חלילה) למחדל ה-7.10 ולאסון הגדול בתולדות המדינה. הכישלון הכואב ההוא שייך לאחרים. הניצחון הגדול והתקומה שייכים למנהיג העליון (מונח שעשה בו שימוש ברוב חנפנות אחד ממעריציו, שר בכיר בממשלת האסון והחורבן), האשמה והאחריות - על כל אחד אחר.
ולמרות שהוא לא אשם בכלום, הוא ורעייתו מוכנים בכל פעם מחדש להקריב את עצמם, לנסוע למסע ארוך לוושינגטון הרחוקה, להתנתק לצערו הרב מהחובה שהוא כל כך חפץ בה להוכיח כאן, בארצנו הקטנה והמיוזעת, את חפותו הברורה לעין כל בתיקים הפליליים שה'דיפ סטייט' הפושע בישראל עדיין מנהל נגדו. והפעם גם נוספה למסע ההקרבה הזה החובה המוסרית להשיב את הבן היקר לאמריקה, בה בחר לחיות, מאובטח בעלות אדירה על חשבוננו, בזמן שבני גילו נושאים בנטל ומחרפים נפשם, חלקם גם מאבדים את חייהם, בהגנה על המולדת. ולכן, מגיע להם, לזוג המלכותי שלנו, להטיס אותו במטוס הלאומי, שמשום מה אנחנו, אזרחי ישראל ששילמנו עליו, חושבים בטעות שהוא שייך לנו ומי שזוכה לטוס בו עושה זאת בשליחות האומה ובמשימות הרות גורל.
ובזמן שראש הממשלה מפרסם את תמונת הניצחון הזו ושופרותיו ומתחנפיו מהדהדים את מסרי הניצחון וגדולתו האינסופית באחידות מרשימה, בזמן הזה מובילי דעה במחנה הליברלי בישראל מוצאים לנכון לתקוף באופן פרוע, חסר שחר ותקדימי, את נשיא המדינה יצחק הרצוג שפשעו הוא שטרם התפטר או שעוד לא עצר במו ידיו את הקעקוע השיטתי של אושיות הדמוקרטיה הישראלית, את הרס החברה, את ההסתה והשיסוי ואת הפצת הרעל.
כי בזה אנחנו טובים. במקום להתאחד אחת ולתמיד סביב המטרה של החלפת ממשלת המחדל והאסון, אנחנו עסוקים בלשנוא את בני גנץ, בלהכפיש את ראש האופוזיציה יאיר לפיד על חולשתו, בלקטול את יאיר גולן על התבטאות כזו או אחרת, בלהתלונן על גדי איזנקוט, וכמובן בהתקפה פרועה על נשיא המדינה. בקיצור - אנחנו עוסקים בקרב יריות בתוך הנגמ"ש המקרטע הזה שאמור להיות הבשורה להחלפת השלטון והתחלת הריפוי.
בואו, הרי בנימין נתניהו היה מאושר אילו היה הנשיא הרצוג מתפטר. בתוך ימים היינו זוכים לראות נשיא חדש, שבאורח פלא היה מעניק חנינה לנאשם בפלילים, ללא תנאי כלשהו ותוך בקשת סליחה ומחילה על העוול הנורא שנגרם לנאשם ולמשפחתו בשנים הרעות האלו. וגם אם המינוי של הנשיא מטעם היה מתעכב קצת, אפשר לחשוב שהמעשה המיותר הזה של הנשיא היה עוצר משהו מכל הטירוף שאנחנו רואים סביב לנו. או שהיה מקרב בדרך כלשהי את חזרת החטופים הביתה ואת סיום המלחמה.
ולכן, אם באמת אנחנו רוצים בהחלפת ממשלת האסון שממשלת ריפוי ותיקון, ואנחנו רוצים את זה יותר מלהוכיח לעצמנו שאנחנו צודקים ב-100% בכל דבר שאנחנו אומרים בעוד שמי שחושב קצת אחרת הוא מוקצה שישלם את המחיר על הסטייה מהקו, אם באמת אנחנו רוצים - זה הזמן לרכז 100% מתשומת הלב ומהמאמצים של כולנו בהחלפת החנפנים והמתרפסים וזה שעומד בראשם. אחרת, נמשיך לקבל תמונות מתקתקות כאלו של הזוג המאוהב בעצמו, המטייל באתרים היסטוריים בזמן שחיילי צה"ל נופלים בקרב, גם בעוד שנתיים, שלוש, חמש ועשר שנים. שיהיה לנו בהצלחה. ברוכים השבים הביתה המנהיג העליון ורעייתו, חסרתם לנו כאן.