גלי בהרב-מיארה. לדראון עולם נזכור שזה היה אצלך בידיים ולא עשית כלום. את ראית את אינתיפאדת קפלן, את האיום במרד צבאי ומרד אזרחי. ראית את שלטי החוצות המצהירים על בוא 'אסון 23'. את שתקת כאשר נתב"ג נחסם ונתיבי איילון הופקעו. את לא נקפת אצבע כשאזרחים ישראלים פנו להאג נגד מדינת ישראל. הקפצת קפלן למצור סביב הכנסת - דממה מצידך. הקפצת קפלן לתחנות משטרה - ואת אילמת. כל ניסיונות התקיפה של בנימין נתניהו צונזרו והוכחשו עד לירי פצצות תאורה על קיסריה. ובלשכתך - צרצרים. מיליארדים נשפכו על עמותות קפלן מקופות זרות למחאה אלימה להפלת שלטון - אך את לא ראית, לא שמעת ולא חקרת. יועצת לא היית מעולם. מאה אלף שקל בחודש שכרך. תפקדת כ"מלכה" של הקבוצה שהפסידה בבחירות. מחובתך הייתה לעשות שימוש מידי בחוק העונשין תשל"ז 1977, סעיף 99 ניסיון המרדה או המרדה, פרסום או אמירה שמטרתם להסית למרד אזרחי או התנגדות לשלטון. העונש בחוק הוא עד חמש שנות מאסר; היה לך גם את סעיף 107 - פרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור, שחל גם על עידוד פומבי ל"מעשים פוליטיים אלימים". העונש: עד חמש שנות מאסר. על בגידה (למשל, מסירת מסר לאויב הטומן בחובו אסון) - 15 שנות מאסר. את קלסר הציוצים של אינתיפאדת קפלן בהנהגת שקמה ברסלר יש לחבר להעדר צבא ושב"כ החל ב-6 באוקטובר ב-11 בלילה ועד ל-7 באוקטובר אחר-הצהריים. זה קרה במשמרת שלך מיארה, ואת היית בצד המורד בחוק ובממשלה, צפצפת על הכל וקיבלת חיזוקים בתקשורת מראשי גוש קפלן. ב-9 בספטמבר 23 אמר אהוד ברק בכינוס עם ראשי המשק: "היועצת מתנהגת מצוין" - הוא הוסיף שבניגוד לכך, קיימת אפשרות שהממשלה תנסה לפטר אותה, ואמר: "אם הם יצליחו בכך, הלך עלינו". את היית המפתח של הפורצים. עשרות אלפי ציוצים ושלטי חוצות, הפגנות, כנסים וסרטונים נשאו את אגרוף ההמרדה. המסר של שקמה ברסלר היה, כי הצבא ימרוד בשירות אינטרסים פוליטיים של האופוזיציה, החלשת הממשלה הנבחרת ורוח גבית לשופטי העליון כדי שיפסקו וימשלו פוליטית ובניגוד לחוק, עד כדי כניסת שופטים לנעלי הממשלה בכל עניין. אלה ציוצי ברסלר (מתוך תיעוד של אלפים): 28.8.23 - בספטמבר נתניהו יישאר ללא צבא. 24.7.23 - הפסקת התנדבות מיידית למערך. 14.7.23 - בלעדינו מדינת ישראל נותרת עיוורת במזרח התיכון. 23.7.23 - על הפסקת ההתנדבות למילואים. (נתניהו) איבדת לגיטימציה ולא נציית לך. 9.6.23 - ממשלה שלא תציית לבג"ץ תמצא את עצמה, בלי צבא, בלי שב"כ ובלי מוסד. בהרב-מיארה עשתה שימוש פסול בתפקידה בשני לגים: האחד - זלזול בחוק. השני - התעלמות מסוגיית הביטחון: הזדהותה הפוליטית עם הגוש המרקסיסטי הפכה את מיארה לתובעת כללית המתירה כאוס. החברה הישראלית מאוחדת סביב החוק, זו ההסכמה, זה החוזה, ומיארה הפכה את החוק לחלש עד לא קיים. כל פקיד ונבחר צריך לקיים בישראל את התנאי שבקונצנזוס, הביטחון תמיד ראשון בסדר העדיפות. ברגע שמיארה הייתה אדישה להמרדה, אדישה לחוק, וביטחון המדינה היה משני לרוממות חוק הסבירות, נסללה הדרך ל-7 באוקטובר ויחיא סינוואר פעל. זיהה שהרדיקלים החליטו הפעם לנשוך. התוצאות הכבדות מנשוא של טבח שבעה באוקטובר העמידו שתי קבוצות זו מול זו: הציבור, העם, שמבין בהדרגה את גודל האירוע והתהליכיות הליניארית והלא מקרית אליו. ומצד שני - הדיפ סטייט החש בניגוד להרגליו אשם, מוכה וחשוף לכל. מיארה אינה מתקנת לאחור, אלא עובדת על הסתרת הקנוניה ועל-כך מגיעה לה הדחה עם קלון: העמדה לדין של יונתן אוריך ואלי פלדשטיין כחושפי מסמכי סינוואר, העלילה של אונס, מניעת ענישת מחבלי נוח'בה, הפללת קובי יעקובי שסירב בעצמו להשתתף בהפללת קולגה, הגנה על ראש המשטרה החשאית רונן בר (שצריך לשבת בכלא עד סוף ימיו), המצאת פרשה עם קטר וסירוב לרדת מתיקי נתניהו שקרסו, ועוד הרבה מאוד פעולות שכל מטרתן: טיהורים משפטיים פוליטיים באמצעות פרקטיקה קומוניסטית אכזרית ומדממת.