תמצית: פחות מחודש חלף ממועד סיומה של אחת מהמערכות הצבאיות המוצלחות והנועזות ביותר של ישראל, ודומה כי רישומה כבר נמחק מהתודעה הציבורית. למגינת הלב, מתגנב החשד שגם כאשר המדובר בהישגים ישראלים חסרי תקדים ברמה הלאומית והבינלאומית, יש בקרבנו מי שלא יחמיץ הזדמנות לעשות את המרב כדי לגמדם, ובלשון עממית ''להשבית שמחות", ובלבד שלא יירשם אבק של קרדיט לזכותו של ראש הממשלה נתניהו. אירועים היסטוריים בחיי אומה, מותירים כמו בדרך הטבע, חותם של ממש בתודעה הלאומית, ולעיתים רישומם אף גולש אל מעבר לים. המציאות הישראלית מצטיירת כסוג של אנומליה, כאשר תוחלתם של הישגים מערכתיים ודיפלומטיים מתפוגגת עד מהרה, משל לא היו הדברים מעולם. אין זו יד המקרה, אלא תולדתה של מניפולציה מכוונת אשר מנווטת את הסיקור התקשורתי באופן מגמתי שנועד לגמד את הישגיה של ישראל, בראש ובראשונה כדי לקעקע את תדמיתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בציבוריות הישראלית ולמנוע בכל מחיר כמעט, את ההיתכנות שיצבור דיבידנדים אלקטורליים נוכח הסנטימנט החיובי שבו הוא מצוי.

ישראל מתקבעת כמעצמה אזורית

מבצע ''עם כלביא'' שבמסגרתו הכתה ישראל את אירן שוק על ירך, נתפס בקרב מומחי צבא ואסטרטגיה בעלי שיעור קומה, כמערכה צבאית מבריקה ומעוררת השתאות והשראה, בכל קנה מידה. לא בכדי היו שהצביעו על קווי דמיון בין מתקפת הפתע המשולבת באירן, לבין מבצע ''מוקד" עתיר הדמיון, שפתח את מלחמת ששת הימים (יוני 1967) ולמעשה הכריע אותה כבר בשעותיה הראשונות. לא ניתן להפריז בהישגים הישראלים במערכה מול אירן, ובכלל זה באימפקט המהדהד שהותירה, הן בקרב המעגל הקרוב של מדינות המזרח התיכון והן בקונטקסט המעצמתי הרחב. בה בשעה אין תמה ששופרות המשטר בטהרן, כמנהגם, אינם חוסכים במאמצים לשדר מסר של תבוסה ישראלית מהדהדת בהדגישם את ההרס והקורבנות מפגיעת הטילים הבליסטיים בישראל.

מבצע "עם כלביא" מבסס הישגים צבאיים ודיפלומטיים

הפגיעה המשמעותית בתוכנית הגרעין הצבאית של אירן, בארסנל ובמערך הייצור של הטילים הבליסטיים ובתשתיות עיקריות המשולבות במחקר ופיתוח המשויך למערכות הנשק האסטרטגיות האירניות, תיתן כמו בהכרח את אותותיה על פוטנציאל התמיכה של טהרן בשלוחים שלה, דוגמת החות'ים בתימן, כמו גם על היכולת המבצעית המעשית האירנית, בהינתן סבב לחימה נוסף מול ישראל. מעבר לכך; שילוב הידיים חסר התקדים, בין ישראל לבין ארה''ב במערכה, לבד מהיותו הישג דיפלומטי מהדהד מן המעלה הראשונה סיפק את המענה האופרטיבי האולטימטיבי לטיפול בשלושת המוקדים העיקריים של תוכנית הגרעין האירנית, ב-פורדו, נתאנז ואיספהאן, באמצעות חימושים ייעודיים חודרי בונקרים וטילי שיוט. מעשית, אירן מוצאת עצמה עתה בדילמה האם לחזור לנתיב מתריס בחתירה ליכולת גרעינית צבאית, או שמא להפנים את סד האילוצים בהיבט המשאבים הפיננסיים ולוח הזמנים הממושך שיהיה כרוך בכך.

הידוק שיתוף הפעולה האינטימי בין ארה"ב לבין ישראל

שורת ההישגים במערכה מול אירן היוו מסד אידיאלי מבחינתו של נשיא ארה''ב דונלד טראמפ, למנף בצוותא עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את ההצלחה המבצעית לכדי אסטרטגיה אזורית, להעצמת משקלו של ציר המדינות הערביות הפרגמטיות ולהאיץ בכך את תהליך התפוררות מעגל שלוחיה של אירן בזירה. לדידו של נשיא ארה''ב, נוצרו עתה נסיבות מיטביות להרחבת מסגרת ''הסכמי אברהם", כאשר ישראל תוכל ליהנות מפירות הישגיה המבצעיים מול אירן שישתקפו גם בעיצוב הסכמי שלום עם מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות. ממד זה עמד קרוב לוודאי, במרכזה של פסגת טראמפ-נתניהו, שבאורח שאינו שגרתי, נפרסה על פני שתי פגישות ממושכות, ובכלל זה התוועדות בארבע עיניים. ולא בכדי, בהינתן העיסוק בסוגיות רגישות שהשתיקה יפה להן, בדגש לשימור הרתעה צבאית אמינה מול אירן למקרה של זיהוי היערכות מצידה לשיקום אתרי הגרעין שנהרסו, על כל המשתמע מכך. באותה נשימה הושגה הבנה מליאה בין שני המנהיגים, לגבי הצורך בהפעלת מנגנון ה-snapback הפעלה מחדש של תמהיל הסנקציות הבינלאומיות על אירן (שהוקפאו על תנאי עם חתימת הסכם הגרעין ב-2015).

סוגיית המלחמה בעזה - ספיח לנושאי הליבה בפסגה בוושינגטון

סוגיית סיום המלחמה ברצועת עזה הייתה אמורה להיות מלכתחילה ספיח לפסגת הניצחון בוושינגטון, נוכח מתאם הציפיות בין ישראל לבין ארה''ב לגבי סילוקו של חמא'ס מהרצועה כחלק בלתי נפרד של כל הסכם בסוגיה זו. אולם שלא במפתיע, היו בצד הישראלי גורמי תקשורת אשר לא חסכו מאמץ לשבץ באופן מגמתי את סוגיית עזה ועסקת החטופים ככזו הניצבת בראש סדר היום של פסגת טראמפ-נתניהו, ומשלא הושגה התקדמות בנושא, פרשו זאת כהמחשה לכישלון הפסגה.

גימוד ההישגים הישראלים כביטוי נוסף של הרל"ביזם

פחות מחודש חלף ממועד סיומה של אחת מהמערכות הצבאיות המוצלחות והנועזות ביותר של ישראל, ודומה כי רישומה כבר נמחק מהתודעה הציבורית. יתר על כן, היה ניתן לזהות אצל מובילי דעה בתקשורת הישראלית בסנטימנט מגמתי, המציג את המערכה ככזו שיצא שכרה בהפסדה, זאת תוך אמפליפיקציה של ממדי הנזק שהסבה אירן לעורף הישראלי. זאת אף זאת; עצם הספק שנותר לגבי גורלם של 408 ק''ג של אורניום מועשר לרמה של 60%, מוטח בהתרסה כלפי הדרג המדיני כהמחשה לכך שתוכנית הגרעין האירנית כלל לא הוסגה לאחור. אשר על כן אין גם לתמוה על גימוד מופגן של הישגי פסגת טראמפ-נתניהו, עד כדי הצגתה כאירוע מיותר וחסר תוחלת. למגינת הלב, מתגנב החשד שגם כאשר המדובר בהישגים ישראלים חסרי תקדים ברמה הלאומית והבינלאומית, יש בקרבנו מי שלא יחמיץ הזדמנות לעשות את המרב כדי לגמדם, ובלשון עממית ''להשבית שמחות", ובלבד שלא יירשם אבק של קרדיט לזכותו של ראש הממשלה נתניהו. העובדה שדונלד טראמפ, שהיה שותף מלא להישג הישראלי, אינו חוסך במלים כדי להעריף מחמאות לראש ממשלת ישראל, נתפסת בקרב תקשורת המיינסטרים כהתגייסות בלתי הוגנת לחילוצו של נתניהו מהסבך המשפטי שבו הוא נתון.