החלטת הקבינט להוציא אל הפועל מהלך צבאי להשתלטות על העיר עזה בדרך להכנעת חמאס, הגם שטמון בה היגיון אסטרטגי בלתי מבוטל, נתקלת בביקורת משמעותית בשיח הציבורי, ולא פחות מכך מתוככי המטכ"ל. הרקע לכך נקשר למורכבות הטמונה בהתמודדות עם מרחב אורבני צפוף אוכלוסייה שהיקפה נאמד בכמיליון תושבים, ומכאן גם הכורח בפינויה מן העיר במסגרת המערכה הצבאית.

העיר עזה כסמל ריבוני של חמאס

חשיבותה של העיר עזה כבירת הרצועה, מעבר לערך הסמלי הטמון בכך, משתקפת בהיותה סוג של עיר-מדינה ("פוליס"), שבה באים לידי ביטוי במפגיע, המשילות האזרחית והצבאית של חמאס. גם בהינתן המלחמה, נותרה לפי שעה העיר עם נזקי הרס מינימליים זאת כאשר מבני ציבור שנפגעו בראשית מלחמת "חרבות ברזל" כבר שוקמו בחלקם, ובפועל החיים מתנהלים בה בסוג של שגרת חרום הכוללת מסחר ואפילו חיי לילה. בשל כך ולא במקרה, העריכו בכירי חמאס כי ההיאחזות בעיר עזה תקנה לאנשי הארגון סוג של מקלט בטוח מפני צה"ל, מה גם שהעריכו כי הלחץ הפנימי המסיבי על הממשלה בישראל, יקריס את רעיון "הניצחון המוחלט" של נתניהו, ויוביל לעסקה שתסיים את המלחמה כאשר חמאס נותר ברצועת עזה כשמהבחינה התודעתית, ידו על העליונה.

אילוצים אובייקטיביים המשולבים בקמפיין דפיטיסטי

האילוצים המשמעותיים אשר מחייבים את צה"ל לתכנון מבצעי קפדני ומדוקדק, הם מטבע הדברים, בראש ובראשונה הדאגה להבטחת שלומם של החטופים מחד-גיסא, והכורח בהמצאת פתרון הולם לסוגיה ההומניטרית שתנבע מהנעת האוכלוסייה האזרחית הפלשתינית מהעיר עזה אל המרחב המוגן באזור דרום רצועת עזה, מאידך-גיסא. כבר עתה מתנהל קמפיין תקשורתי דינמי בערוצי המיינסטרים הישראלים, שתכליתו להניא את צה"ל ממימוש הדירקטיבה של מקבלי ההחלטות להשתלטות על העיר עזה ומחנות המרכז, זאת על-ידי העצמת הקשיים המורכבים הכרוכים במימוש התרחיש, בדגש לסוגיית "מיליון העקורים" הפלשתינים אשר מהיבט המשפט הבינלאומי, יעברו לאחריות בלתי אמצעית של ישראל, לאורך זמן. מטבע הדברים זולגת סוגיה זו לספקטרום התקשורתי הבינלאומי ונודעת לה השפעה מדרבנת על אימוץ מדיניות לעומתית לישראל, אף מעבר למהלך הדיפלומטי המערבי הקולקטיבי כמעט, להכיר במדינה פלשתינית עצמאית כבר בכינוס העצרת הכללית של האו"ם במהלך חודש ספטמבר הקרוב.

הנעת אוכלוסייה כעכבה מהיבט הדין הבינלאומי

מן הראוי לחדד כי הנעת אוכלוסיית העיר עזה היא תנאי-סף מבצעי להשתלטות הצבאית על העיר, כאשר הנחת העבודה הטכנו-טקטית היא כי מי שייוותר מאחור יזוהה בהכרח כמחבל חמוש, וסביר כי יפעל לזנב בכוחות צה"ל מן התווך התת-קרקעי. לפיכך האתגר שיוצב בפני אוגדות צה"ל המתמרנות יהיה לזהות ולפגוע במוקדי מסתור של חמאס, ללא אילוץ כובל של נוכחות אזרחית פלשתינית במעגל הלחימה, מתוך כוונה לחסל את הנוכחות הצבאית של ארגון הטרור בעיר עזה וברצועה כולה. יצויין כי ישראל עמדה בפני אילוצים דומים טרם כיבוש העיר רפיח (מאי -יוני 2024), כאשר אוכלוסיית העיר שמנתה כמיליון נפש, נותבה בהצלחה, לעבר המרחב ההומניטרי ב-מוואסי. קדמו למהלך זה אזהרות חריפות מבית ומהזירה הבינלאומית ובכלל זה מממשל ביידן. זאת ועוד, בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, פסק ב-28 במארס 2024 כי "על ישראל לחדול מידית את המתקפה הצבאית שלה, וכל פעולה אחרת ברפיח, אשר עלולות להשית על האוכלוסייה הפלשתינית תנאי חיים היכולים להביא להשמדתה, באופן מלא או חלקי".

פינוי תושבי רפיח כמודל לחיקוי - לוחמה רכה כמשלים למהלך הצבאי

ההצלחה המרשימה של מבצע הנעת תושבי רפיח ובנותיה, ראוי שתשמש מודל תקדימי להיערכות להנעת תושבי העיר עזה לעבר דרום הרצועה, כאשר המרחב ההומניטרי במוואסי יורחב לשטחה של העיר רפיח החרבה. המפתח להבטחת אפקטיביות מיטבית של המהלך האופרטיבי בהקשר זה טמון בארעיותו, ככל שמשכו יהיה קצר כן ייטב. מצופה מהמערכת הצבאית שתגבש תמהיל של אמצעים ושיטות מתחום "הלוחמה הרכה" אשר יהווה מכפילי כוח למאמץ הצבאי הקינטי, וייאפשרו פינוי מהיר ומבוקר של האוכלוסייה האזרחית מן העיר עזה, ובכלל זה הכוונתה לכיוון דרום דרך צירי תנועה מאובטחים. הכרחי כי מסרים "מדרבנים" יוטמעו באמצעות שידורי רדיו ייעודיים, כרוזים מנחים ושימוש מושכל בראשי חמולות, כאשר חיוני שהמוטיב המשכנע בהקשר יהיה "הצלת חיים", ונטישה על-מנת לחזור עם שוך הקרבות.

אנלוגיה היסטורית בהיפוך יוצרות

מבט מזווית הראייה של היסטוריון יצביע על פרקטיקה שבה נקטו מדינות ערב טרם הפלישה לארץ ישראל עם הכרזת המדינה. הנרטיב שמשל בכיפה בקרב פליטי 1949-1948 השתקף בזעם בלתי מוסווה כלפי מדינות ערב אשר שכנעו את ערביי ארץ ישראל לנטוש זמנית את בתיהם ולעבור לסוג של מקלט הומניטרי, כדי לאפשר לצבאות שפלשו לישראל לדחוק את התושבים היהודים אל הים. בהקשר זה הלין העיתון הירדני "פלשתין" (19 בפברואר 1949) כי "מדינות ערב אשר עודדו את ערביי פלשתין לעזוב את בתיהם באופן זמני כדי לפנות את הדרך לצבאות הערביים הפולשים, ולא עמדו בדיבורם לסייע לאותם פליטים". באשגר מטעם הפליטים ערביי פלשתין, שפורסם בעיתון הנ"ל (30 במאי 1955), הוגש כי "עזבנו את אדמותינו על בסיס הבטחות שווא של מנהיגים ערביים מושחתים. הם הבטיחו לנו שיהיה עלינו להיעדר לכל היותר שבועיים, סוג של טיול שבסיומו נשוב"... מקור נוסף המתייחס לסוגיה זו - העיתון הלבנוני "אל-הודה" (8 ביוני 1951) - טוען כי מזכ"ל הליגה הערבית, עזאם פאשה, הבטיח לערביי פלשתין כי ההשתלטות על פלשתין ועל תל אביב תהיה משימה פשוטה כסוג של מצעד צבאי... הוא הדגיש כי צבאות ערב כבר ערוכים לאורך הגבולות וכי יהיה זה עניין של מה בכך להשליך את היהודים אל הים התיכון... לפיכך המליץ בחום כי על ערביי פלשתין לנטוש את אדמותיהם ובתיהם ולשהות באופן זמני במדינות השכנות, זאת כדי לאפשר לתותחי הצבאיות הערביים לחסל את היהודים"...

הכורח במימוש מהיר ונחוש של הדירקטיבה של הדרג המדיני

ובחזרה לעניין הצפי להשתלטות צה"ל על העיר עזה (ומחנות המרכז), יודגש כי ככל שיוטמע בתודעת האוכלוסייה הפלשתינית מוטיב זמניות הפינוי לצורך הגנה על חיי האזרחים, בהנחה שהמבצע הצבאי יהיה קצר ולא יהיה כרוך בהרס יסודי של התשתיות האזרחיות, הרי שממד "עיר העקורים", המקודם באופן מגמתי בתקשורת הישראלית יתחוור כאיום מנותק מהמציאות. כדי לסיים את מלחמת "חרבות ברזל" בהכנעת חמאס ויצירת תנאים טובים יותר לשחרור החטופים, שומה שהמסר שיונחל בספקטרום המזרח תיכוני יהיה נחוש וחד-משמעי ולפיו "כלה ונחרצה", צה"ל יוצא למבצע ללא פשרות, להשתלטות על שני מוקדי הכוח האחרונים של חמאס ברצועת עזה. המפתח להצלחה בהקשר זה טמון בגיבוש קונצנזוס מערכתי סביב הצידוק וההיגיון המנחים את מקבלי ההחלטות. מן הדין לסנן את הרעשים התקשורתיים המתאמצים להציף לעומתיות וחילוקי דעות בין הדרג הצבאי לדרג המדיני, באופן היוצר את הרושם של "גרירת רגליים" של קברניטי צה"ל. הדיבורים בדבר הצורך בגיוס מילואים של מאות אלפי חיילים כדי לאפשר את היציאה למבצע ההשתלטות, האזהרה מפני מאות הרוגים לצה"ל, כמו גם המורכבות הכרוכה בהקמת "עיר עקורים", אינם אלא סוג של תחמושת בארגז הכלים של גורמי מחאה מתנגדי הממשלה, החותרים לסיום המלחמה בתנאי כניעה לישראל. העצמת הסכנה שתישקף לגורל החטופים הישראלים במסגרת זו, גם היא מוטיב דומיננטי במאבק הציבורי לסיכול המהלך הצבאי שעל הפרק. שילוב של מהלך עוצמתי, מהיר ומשולב תחבולה, חזקה שיניב תוצאות אפקטיביות ויקדם את הרעיון המבצעי של הכרעת חמאס. דחיית הקץ בהקשר זה תהיה בבחינת טעות, שכן ישראל עלולה להחשף ללחצים בינלאומיים כובלים שיכוונו לעצירת המהלך הצבאי טרם הוצאתו אל הפועל. דומה כי אין אח ורע למהומה הדיפלומטית המכוונת נגד ישראל, בהתייחס למהלך צבאי אופרטיבי במסגרת מלחמה שאין צודקת ממנה. חיוני אפוא שישראל תעמיד את העולם בפני עובדה מוגמרת, כהמחשה למימרתו האלמותית של דוד בן-גוריון "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה שיעשו היהודים".