אחד האנשים שחזו מראש את מה שֶיִּקרֶה ברמת הגולן, כשתפרוץ מלחמה, היה סגן-אלוף שלמה באום, מי שהיה ב-1970 קצין המבצעים של האוגדה הצפונית, 36, שהייתה אחראית לרמת הגולן. הרי עדותו: "לאחר שנחלצתי בעור שִׁנַּי מגייסות השריון,¹ הגעתי לאוגדה הצפונית. גורודיש² אמר לי: ׳קח את הנתונים, לְמַד אותם ואחרי שבוע תאמר לי מה דעתך'. "מה שראיתי זִעזע אותי. הגעתי למסקנה שהסורים מסוגלים לכבוש במהלך אחד את רוב רמת הגולן, ושזה יהיה בלתי-הפיך. אמרתי לגורודיש: ׳אני מבין שאתה רואה מה שאני רואה׳, והוא אמר לי: ׳כן. פניתי לדדו אבל הוא עומד להתמנות לראש אג"ם ועדיין לא ידוע מי יהיה אלוף הפיקוד, ודדו אמר לי שנחוצה בדיקה מחודשת ושהוא אינו רוצה לקבוע עובדות ליורש שלו. החילופין יהיו בקרוב. אז שאפנה ליורש שלו׳. הבנתי שגם הוא מבין שדרושים שינויים מרחיקי-לכת בהֵעָרכוּת ברמת הגולן. "כאשר מוֹטָה³ התמנה לאלוף הפיקוד אמרתי לגורודיש: ׳לא משנה איך אנחנו מעריכים או לא מעריכים את מוטה מבחינה צבאית. הוא אלוף הפיקוד. חובתך, בפגישה הראשונה שלכם, להעלות לפניו את הנושא ולבקש ממנו הנחיות׳. בפגישה הראשונה שלהם תֵאר גורודיש את המצב, ומוטה אמר לו: ׳אתה אומר שההגנה לא בסדר? אני מטיל עליך לתכנן מחדש את הגנת רמת הגולן, ולהגיש לי תוכנית׳. אחרי שבוע הגשנו לו תוכנית". הרי קטעים מהמסמך שהגישו גונן ובאום לאלוף הפיקוד מרדכי גור: הגנת רמת הגולן: "הפתרון שאנו מציעים הוא לא רק הטוב ביותר אלא היחיד המסוגל לעמוד במבחן. "האויב: עדיפות האויב בשריון, בארטילריה ובחי"ר רצינית גם כעת. עדיפות זאת תגדל. מן הדין להניח שבמרוצת הזמן יקימו הרוסים בסוריה בסיסי אויר וטילים. הֵעָרכות האויב מאפשרת לו גם כיום לצאת למתקפת-פתע בלי התראה מוקדמת. ההֵערכוּת הנוכחית של כוחותינו כמעט כולה בקו המוצבים הקדמי. אין לנו בסיסי שריון רציניים ברמת הגולן. "קרקע: שטח רמת הגולן מצומצם ביותר. מבחינת גודלו אפשר לכובשו בתוך שתים-עשרה שעות ולהִתיַצֵּב על פִּתחות הצירים העולים לרמה. בינינו ובין הצבא הסורי אין מכשול טבעי בעל משמעות צבאית. מבחינה זאת אפשר לפתוח במתקפה רבתי בכמה גזָרות, ללא הכשרה הנדסית המּסַפּקת אתראה מוקדמת. "ברמה יש כמה שטחים שולטים, שביצורם המתאים, הקמתם כבסיסי-קבע לשריון ולארטילריה ושילובם המושכל במערך ההגנה הכללי ישימו לאַל מתקפה סורית בכל עת ובכל סדר-גודל. מבחינה גאוגרפית, מבודדת רמת הגולן מהגליל העליון בשבר הסורי-אפריקני ונהר הירדן. דרכי הגישה לרמה רעות, ואינן מאפשרות הזרמת תגבורות גדולות בפרק-זמן קצר. ברמת הגולן אחד-עשר יישובים והשטח נועד להתיישבות נוספת. "לאור יחסי הכוחות בין המעצמות, נכונותן להסתכן ויחסי הכוחות באו"ם, עלולה הפסקת-אש להיכנס לתוקף בתוך שתים-עשרה שעות מתחילת מתקפה סורית, כשיהיו השגי האויב בבחינת עובדה מוגמרת. לאור נתוני השטח, יחסי הכוחות, צורת ההֵערכות, גורמים זרים ויחסים בינלאומיים, יכול האויב כבר כיום⁴ לפתוח במתקפת-פתע רבתי, לכבוש את הרמה כולה או חלק ממנה ולבסס את הֶשֵּׂגָיו כעובדה מוגמרת. "התפתחויות בעתיד: יחסי הכוחות הקרקעיים יתפתחו בהתמדה לרעתנו. בתחום יחסי הכוחות האֲוִיריים תגרום הקמת בסיסי-אויר וטילים לקיום מצב שבו העדיפות האֲוִירית שלנו תפחת בהדרגה, ויהיו יחסי-כוחות שקולים באויר בעת מתקפה סורית. במקרה שמתקפה סורית תיפתח בו-זמנית עם מתקפה מצרית בחזית תעלת-סואץ, נעמוד במצב של נחיתוּת אֲוִירית. במצב א׳, לא נוכל להעלות תגבורות מספיקות לרמת הגולן בפרק זמן מתאים. במצב ב׳, כוחות שנצליח להעלות לרמה יהיו חסרי משמעות מערכתית. "מסקנות ראשונות: יש להגדיל את כוחות השריון ברמת הגולן מחמישים למאה טנקים מיד, ולמאה וחמישים טנקים בתחילת הקיץ הבא. שיטת הֵערכות בפקקים אחוריים ודלדול כוח-האדם בקו המוצבים הקדמי היא הַיּשׂימה ביותר, הן בתנאים הנוכחיים והן בעתיד הנראה לעין. השיטה המוצעת מסוגלת למנוע את שטיפתנו המוחלטת מהרמה, אך אינה מסוגלת למנוע את כיבוש קו המוצבים הקדמי וקו התלים. יש להקים ולבצר לפחות שני מרחבים מוגנים שאינם סובלים חדירה, אחד בדרום הרמה ואחד במרכז הרמה. יש לבנותם ולבצרם כבסיסי-קבע לשריון וארטילריה וכבסיסי תחזוקה ותחמושת. יש להחזיק בכל אחד מהם טנקים, וכן ארטילריה. הדבר יאפשר הנחתת מכות-נגד מיידיות, שלא יאפשרו לאויב להתבסס במוצבים הקדמיים שייכבשו ולהציג עובדה מוגמרת. "יש לבצר את המתחם הצפוני,⁵ כדי שלא יתאפשר כיבושו ו/או הכנעתו בידי טנקים, ארטילריה, חיל-רגלים והפצצות מהאויר. יש להקים מפקדה אופרטיבית קבועה שתשב דרך קבע ברמת הגולן". אלוף פיקוד הצפון, מרדכי גור, פסל את התוכנית הזאת. באום אמר: "הוא פסל אותה מפני שליישׂומה נדרשו הוצאות כספיות גדולות. הוא אמר לגורודיש, שזה לא יהיה פופולרי, אחרי שהושקעו כל-כך הרבה כספים בקו בר-לב בתעלת סואץ". צה"ל יישם רק חלק מ"תוכנית באום" ברמת הגולן. אולי הודות ליישום חלקי זה נשארה הרמה בשליטת ישראל אחרי מלחמת יום הכיפורים.⁶ בישיבת המטכ"ל, שהתקיימה באפריל 1973, העלה שמואל גונן, ראש מחלקת ההדרכה, את ההצעות של שלמה באום מלפני שלוש שנים, והציע גם להכין מערכים חפורים לחי"ר במדרונות המערביים של רמת הגולן, אבל אלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, לא התרשם. הוא לא בנה מערך-עומק ברמה, וקו המוצבים הקדמי היה גם המערך העיקרי וקו העצירה. הרמטכ"ל דוד אלעזר קיבל את גישת חופי. שניהם סברו שאם יפרצו הסורים את הקו, תוכל עתודת השריון לטפל בהם.⁷

נפולֵיאון אמר, שמפקד נבחן על-פי יכולתו להחזיק עתודה ולהפעילה בעיתוי הנכון. אפילו אם לא נקבל את דברי נפוליאון כפשוטם, אין ספק כי איכות קבלת ההחלטות לגבי הפעלתה של עתודה היא אחד המבחנים להערכתו של מפקד. בקרבות הבלימה ברמת הגולן, איכות קבלת ההחלטות לגבי הפעלת עתודה הייתה כה גרועה עד שבפועל ניתן לומר שלא הייתה עתודה פיקודית כלל. לפני פרוץ המלחמה הוטל תפקיד זה על גדוד 77 של קהלני ולשם כך הוא הועבר מסיני לרמת הגולן. אחר-כך הוטל תפקיד העתודה על כל חטיבה 7 במחיר חסרונה בגזרה הקריטית של תעלת סואץ. גם גדוד 77 וגם חטיבה 7 לא מילאו את תפקיד העתודה. מפקדי חטיבה 7 ופקודיהם הכירו היטב את סיני ואת תעלת סואץ. מפקדי צה"ל הועידו לה שני תפקידים, של חטיבת גישור ושל עתודה מטכ"לית. את התפקיד שמילאה חטיבה 7 ב"עמק הבכא" יכלה למלא, לכאורה, גם חטיבת שריון אחרת. הֶעָדרָהּ מקרב-הצליחה בחזית הדרום היה מחדל שהוליד כישלונות רבים והשפיע לא רק על תוצאות מלחמת יום הכיפורים אלא גם על ההתפתחויות בעשרים השנים שלאחר-מכן. מאידך-גיסא, ספק אם מפקד חטיבה אחר היה מתַפקד ברמת הגולן כפי שתִפקד אביגדור בן-גל, וכפי שתפקד הצֶוֶת בן-גל–קהלני-נפשי ב-9 באוקטובר, ומשיג אותן תוצאות בקרבות "עמק הבכא". בדיקת איכות תפקודן של חטיבות השריון האחרות – של יצחק בן-שוהם ברמת הגולן ושל דן שומרון ואמנון רשף בחזית תעלת סואץ – מותירה מקום לספק אם הן היו מגיעות בקרבות "עמק הבכא" לרמת הביצועים של חטיבה 7. לוּ הייתה חטיבת שריון אחרת מחזקת את רמת הגולן לפני המלחמה, והיא לא הייתה בולמת את המתקפה הסורית ב"עמק הבכא", ספק אם צה"ל היה צולח את תעלת סואץ, ואז לא היה צורך בהתמחותה המיוחדת של חטיבה 7 בחזית תעלת סואץ. אפילו לא הצטיינה חטיבה 7 במיוחד, כפי שיטען שלמה באום להלן, אלא פעלה על-פי הנורמה, הרי החטיבות האחרות פעלו הרבה מתחת לנורמה, באשמתן ובאשמת מפעיליהן הבכירים. המסקנה: במלחמת יום הכיפורים הייתה חטיבה 7 משִכמהּ ומעלה בכוחות השדה של צה"ל. הפתרון לדילמה זאת הוא לבצע רפורמות יסודיות בצה"ל ובייחוד בהכשרת הקצינים, ולוּ רק כדי שבן-גל, קהלני, נפשי ואֶמי פָּלַנְט, לא יהיו יוצאי-דופן בין מפקדי החטיבות, הגדודים והפלוגות, בשריון (ראה להלן). חטיבה 7 נשלחה לרמת הגולן כעתודה פיקודית, וב-5 באוקטובר בלילה פקד עליה חופי להיצמד למשימה הזאת. החטיבה לא הופעלה כעתודה, אלא נצמדה לגִזרה הצפונית של רמת הגולן והייתה רתוקה אליה כל ימי קרבות הבלימה. אלוף פיקוד הצפון לא היה ברמת הגולן כשפרצה המלחמה, וקצין אג"ם הפיקודי שלח את החטיבה צפונה. כשחזר אלוף הפיקוד, לא נותקה חטיבה 7 מהגזרה הצפונית, וגם רפאל איתן, שקיבל את הפיקוד על רמת הגולן במוצאי יום הכיפורים, השאיר את חטיבה 7 בגזרה הצפונית. במבט לאחור, נראה שלא הייתה הצדקה לריתוק הזה. אלוף הפיקוד חופי סיפר, שרק אחרי המלחמה נודע לו כי אמ"ן השיג לפני המלחמה את תוכנית ההבקעה של הסורים וידע שהמאמץ העיקרי שלהם יהיה בדרום רמת הגולן. התוכנית הזאת לא הובאה לידיעתו של חופי, לכן נשלחו לצפון הרמה יותר כוחות מאלה שנשלחו דרומה.⁸ היה זה מחדל של אמ"ן, אבל קשה להבין מדוע לא הגיע חופי בעצמו למסקנות הנכונות על-פי תנאי הקרקע ברמת הגולן. הרי בדרומה יש צירי-הבקעה יותר מאשר בצפונה. חופי ידע שהצבא הסורי צמוד לתורת ההבקעה הסובייטית: פריצה לאורך כל החזית, שניים או שלושה מאמצים עיקריים שָׁוִים, הרבה מאמצים מִשנִיים, והצבת העתודה החזיתית במקום ההבקעה. הכוח הישראלי, שנועד לבלימה, היה יכול רק להטות את השיטפון הסורי לשטחי השמדה, לא לעצור אותו. ההפעלה החכמה ביותר של עתודה היא התקפת-נגד מן האגף, תמרון האויב המבקיע לשטח-הריגה וחיסולו. ב-7 באוקטובר בצהריים אִבחנו המפקדים הסורים הצלחה של כוחותיהם בגזרה הדרומית של רמת הגולן, והזרימו אליה כוחות רבים ממרכז החזית, ולמפקדי צה"ל לא הייתה תשובה מיידית למהלך הזה. ב-7 באוקטובר החליטו הפיקוד העליון ופיקוד החזית לבצע התקפת-נגד בדרום רמת הגולן, ולמחרת הדפו פקודיו של משה ("מוּסא") פלד את הצבא הסורי מגזרה זו. נראה, שהתקפת-נגד זו מנעה את חדירת הצבא הסורי לעמק הירדן. ניתן לטעון, שהוויתור על עתודה פיקודית מנע ניצחון סורי בצפון רמת הגולן, אבל ראוי לזכור שלא חטיבה 7 בלמה את הסורים ב"עמק הבכא" בשתים-עשרה השעות הראשונות של המלחמה, אלא טנקים מגדודו של יאיר נפשי מחטיבה 188 ולוחמי "גולני", שאיישו את מוצב 107 ואת גבעת הבוסטר בקצה הדרומי של העמק, כפי שמלמדים גם תחקירי שבויים ומסמכים סוריים שנפלו בידי צה"ל.

קצין המודיעין, שחקר את הקרב, סיפר למחבר על מִמצאיו: "הסיפורים על מאמץ עיקרי בדרום ומאמץ משני בצפון זה קשקוש. הניתוח שעשינו באמ"ן, על-פי האֵרועים בשטח, תצלומי האויר ומסמכי השלל, מראה שהסורים השקיעו בגִזרה הצפונית יותר כוח מאשר בדרומית. בצפון פעלו לא רק הכוחות הסוריים המתוכננים אלא גם החטיבה המרוקאית וחטיבת רִפעאת אסד. "לדיביזיה 7 הסורית, שפעלה בצפון, הצטרפו גם החטיבה הממוכּנת 132 והחטיבה המשוריינת 78. משימתן של חטיבות נוספות אלה הייתה לנצל פִּרצה במערך הישראלי ולהתגלגל קדימה. בחלק מהמאמץ הצפוני השתתפה דיביזיה 9 הסורית, שהִפרישה לצפון את החטיבה 53. החטיבה העצמאית 47 הסורית הייתה אמורה לרדת בלילה הראשון מרמת הגולן לגשר בנות-יעקב, אבל היא נשלחה ל׳עמק הבכא׳, ומאיר זמיר, ׳טייגר׳, חיסל אותה כשהייתה בדרך. קצין מחטיבה זו, שנפל בשבי חיילינו, סיפר שהוא וחבריו התקדמו לכיווּן גשר בנות-יעקב. הוא לא ידע שמשימת חטיבתו שונתה, וכמובן לא הכיר את השטח שבו התחולל הקרב עם ׳כוח טייגר׳. "חטיבה 7 נכנסה לקרב בגזרה הצפונית לפנות ערב, ואז שרר שקט יחסי בדרום הרמה, ובנַפָח היה הקֶשר מפוצץ מהצעקות על החדירות בצפון. בפיקוד היה רושם שהסורים משקיעים מאמץ אדיר בצפון. הפיקוד לא היה יכול לדעת היכן המאמץ הסורי העיקרי מפני שלא היה מאמץ כזה. הוא קבע שהמאמץ העיקרי שלהם הוא בצפון, על-סמך הנתונים של הזמן האמיתי. זה היה טיפשי לשלוח את העתודה לצפון שעתיים אחרי פרוץ המלחמה, אבל לא המהלך הזה קבע את גורל המערכה. "היה צריך להשתמש בעתודה להתקפה מתואמת נגד אחד האגפים הסוריים כדי לערער אותם. זאת התפיסה הגרמנית, והיא התאימה לאֵרועים שהיו ברמת הגולן. לא יכולנו להחזיק בכל מטר ברמת הגולן. על הפיקוד היה לקבוע אֵילו הם שטחי המפתח, להחזיק בהם ולהטיל את העתודה לאגף ברגע שהאויב יהיה בלתי-מוכן. אינך יכול לעצור שיטפון, אבל אתה יכול להטות את הזרם. הכישלון היה של מפקד האוגדה רפאל איתן. הוא עשה שטות אחרי שטות, פיצל את כוח השריון שהיה ברשותו ושלח את גדודו של חיים ברק דרומה. הוא לא הבין את הידיעות שזרמו אליו, על התמוטטות כוחותיו בגזרה הדרומית. רק אחרי חצות, בשעה 02.00, הבינו אנשי הפיקוד, שישבו בנפח, שיש הבקעה סורית בדרום הרמה. "חולשת תורת קרב-ההגנה שלנו נחשפה ברמת הגולן ביום הראשון של המלחמה. לפיקוד לא הייתה שליטה על הגּיָסות. למפקדים לא הייתה תמונה נכונה של האֵרועים, והם לא ידעו מתי להפעיל עתודות".⁹

סגן-אלוף (מיל׳) צבי עופר, מעורכי בית-ההוצאה של צה"ל, "מערכות", חקר את היממה הראשונה של המלחמה ברמת הגולן, בעיקר בגזרת חטיבה 188, ונעזר במסמכי מחלקת ההיסטוריה של צה"ל ובעדויות שגבו אלוף-משנה (מיל׳) יהושע נבו ואלוף-משנה יעקב חסדאי עבוּר ועדת אגרנט. מסקנותיו שונות מאלה של מחקר אמ"ן. הוא טוען, שההחלטה החשובה ביותר במערכה על רמת הגולן התקבלה ארבעים וחמש דקות אחרי תחילת המלחמה, כשהִרשה אורי שמחוני לאביגדור בן-גל לנוע צפונה עם חטיבתו. לדעתו, לא היה בסיס להנחה שהמאמץ העיקרי של ההתקפה הסורית מְכֻוָּן לקוּנַיטָרָה, ובגלל השגיאה הזאת נשאר פיקוד הצפון ללא עתודה, ולא היה יכול להשפיע על מהלכי הקרבות בגִזרה שבה היה המאמץ העיקרי, דרום הרמה. לסורים הייתה הצלחה בגזרה הדרומית, אומנם הצלחה מוגבלת יותר ופחות מאיימת מכפי שהצטייר בלילה הראשון של המלחמה. "בהפעלה מושׂכּלת של הכוחות היה אפשר לבלום את המתקפה הסורית כבר בשבת, כמה שעות לאחר פתיחתה, או מוקדם בבוקר יום ראשון. כך הייתה נחסכת לחימה של שלושה ימים נוספים לסילוקם ממאחזים ומכיסים בשטח הרמה". הפרשן האסטרטגי אמיר אורן כתב: "בלימת הסורים בשבת הייתה מאפשרת, מחשבתית ומהותית, לשגר את אוגדת העתודה המטכ"לית שבפיקוד 'מוסא' פלד (ואת מֵרַב גיחות חיל האויר) לסיני במקום לגולן, וכך לשנות גם את פני המלחמה בחזית הדרומית. למרות ההפתעה המודיעינית, למרות השאננות עד ליום הכיפורים עצמו, הייתה המלחמה יכולה להיות קצרה יותר, מרה פחות".¹⁰ קצין המודיעין, הנזכר לעיל, אמר: "המפקדים הסוריים פחדו נורא. הם האזינו לרשתות הקשר שלנו וידעו מי נלחם נגדם. אני מעריך, שכאשר נודע להם שהם נלחמים מול חטיבה 7 הם שינו את הֵעָרכותם ברגע האחרון, והם שינו אותה גם אחרי שפרצה המלחמה, אבל בסופו של דבר לא חטיבה 7 אלא גדוד של חטיבה 188, בפיקודו של יאיר נפשי, שבר את חוד ההתקפה שלהם. יאיר נפשי שמר על שתי פלוגות שלו מאחור, ראה מה עושים הסורים ואז ריכז אותן באזור הפריצה, ליד מוצב 107, ושבר את החוד הסורי".¹¹

לדעתי, אין בסיס מספיק למסקנות של עופר ואורן. תפקודו הלקוי של יצחק חופי, קריסת מערכת הפיקוד והשליטה בפיקוד הצפון, והפעלתה השגויה של חטיבה 7 כשפרצה המלחמה, לא היו מהלכים חריגים. זאת תוצאה מתפקודו של צה"ל כצבא מיליציוני. עופר ואורן מניחים, שצה"ל הוא צבא מקצועי בעל נורמות גבוהות, ושקרה לו תקר ברמת הגולן כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, אולי באשמת יצחק חופי – ולא היא. הליקויים ברמת הגולן ב-6 באוקטובר 1973 לא היו חמורים יותר מליקויי מערכת הפיקוד והשליטה במוצב הפיקוד העליון בתל אביב ובפיקוד הדרום, ולולא נתגלו ליקויים אלה היו מתגלים ליקויים אחרים. אני טוען, שאילו הופעלו נכון ברמת הגולן אפילו כוחות קטנים מאלה שנלחמו שם, הם היו יכולים לבלום את הכוחות הסוריים ולהשמיד אותם, אבל זה היה מעֵבר ליכולתו של צה"ל ב-1973 – וגם ב-2023. "זאת הייתה טעות להשאיר את רמת הגולן ללא עתודה כבר בשלב הראשון של המלחמה", אמר אביגדור קהלני כשהיה מפקד פו"ם. "אילו הייתי אלוף הפיקוד או מפקד האוגדה, הייתי משאיר לפחות את גדוד 77 כעתודה פיקודית". ניתוח זה אינו מפחית מערכּו של התפקיד שמילאה חטיבה 7 בהמשך קרבות הבלימה ב"עמק הבכא", ובייחוד בקרב של 9 באוקטובר. בן-גל אמר, שלולא רותקה חטיבה 7 לגזרה הצפונית ודאי היו הסורים מבקיעים גם ב"עמק הבכא", וההבקעה ברפיד ובחושניה לא הייתה נמנעת.

שלמה באום, חברי הקרוב, היה אינטלקטואל צבאי שקרא והבין לעומק את שדה הקרב הדינמי המתחולל במציאות בכל תחום, כפי שקבע הפילוסוף היוָני, הפּרֵה-סוֹקרָטי הרקליטוס "האפל" לפני 2,600 שנה: "המלחמה היא אבי הכֹּל!". כסגנו של אריאל שרון ביחידה 101 ב-1953, הוא דמות מפתח במהפכה הטקטית שחוללה היחידה בצה"ל, שתוצאותיה נִכָּרוֹת במלחמה הרב-זירתית המתנהלת מאז הטבח בעוטף עזה באוקטובר 2023. בגלל אינטלקטואליוּתו לא סבלו אותו רוב בכירי צה"ל שצמחו, ועדיין צומחים, בתרבות האנטי-אינטלקטואלית של הפלמ"ח. הביקורת של באום ב-1970 על הגנת רמת הגולן יפה גם להגנה שלא הייתה לעוטף עזה אחרי 53 שנים, ב-2023. כ-3,300 שנה אחרי שמחבר ספר "שמות" שלח את התינוק משה בן עמרם ללמוד את הֲוָיַת הצבא והמלחמה בבית פרעֹה ולהיות גדול האינטלקטואלים הצבאיים בהיסטוריה, עֲדַיִן הישראלים אינם מבינים עד כמה חיונית האינטלקטואליוּת הצבאית לקיום אומה בארצהּ. מהפכת ה-101 של שרון, באום ומאיר הר-ציון גרמה להצלחה בפעולות התגמול של שנות החמישים ובימינו להרס רצועת עזה במחיר כבד, אך האנטי-אינטלקטואליוּת של מערכת הביטחון הישראלית, צבאית ואזרחית, מנעה מצה"ל, בינתיים, להשיג את מטרותיו בעזה וגרמה למחיר כבד מאוד מכל הבחינות, כפי שגרמה מלחמת יום הכיפורים שממנה הזהיר שלמה באום. אשר לבאום, הוא נזרק מצה"ל בדרגת סגן-אלוף, כפי שנזרק מאותן סיבות גיבור מלחמת העצמאות אריה טפר עמית,¹³ וכל מאמציו של באום למלא תפקיד ביטחוני לא הועילו. טענת הבּוּרים ועמֵי-הארצות שפיקדו על צה"ל הייתה ששלמה באום הוא קשקשן. ______________ בשבוע הבא: הערכות ולקחים של אלוף פיקוד צפון יצחק חופי, מפקד חטיבה 7 אביגדור בן גל (יאנוש), מפקד גדוד 77 אביגדור קהלני, סא"ל שלמה באום, קצין מודיעין בכיר; כישלון "הטורקים הצעירים"; אחריות, אשמה והחרמה, יסודות הוויית הצבא והמלחמה.

1. שלמה באום פיקד על הסיירת של חטיבה 7, והשתתף, כמפקד הסיירת, ב"מבצע רביב", הפשיטה המשוריינת במפרץ סואץ (9 בספטמבר 1969). ראה סִפרי, "ההיסטוריה של הצנחנים", כרך ד׳, "אביב נעורים". 2. תא"ל שמואל גונן (גורודיש), מפקד אוגדה 36. 3. מרדכי ('מוֹטָה') גור. 4. כאמור, המסמך נכתב ב-1970. 5. הכַּוָּנָה ל"עמק הבכא". 6. ראיונות ושיחות עם שלמה באום, ב-1968 ו-1992. 7. סדרת הראיונות הנ"ל עם שמואל גונן; אמיר אורן, "אלם קרב", "דבר", 7 בספטמבר 1991. 8. הרֵאיון הנ"ל עם יצחק חופי. 9. הרֵאיון הנ"ל עם קצין המודיעין. 10. אמיר אורן, "אלם קרב". 11. הרֵאיון הנ"ל עם קצין אמ"ן. 12. הראיונות והשיחות הנ"ל עם שלמה באום. 13. ראו סדרת ספָרַי, "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות", על קרב ג' שבט תש"ח בגוש-עציון וקרב שיירת נבי דניאל מדרום לבית-לחם.