גבירותי ורבותי, רון פיינר. סטודנט לפילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה, פעיל ב"עומדים ביחד" וב"חיילים למען החטופים" (איזה שמות יפים יש תמיד לארגונים האלה), קצין במילואים שהחליט לסרב לשרת. וכך מסביר האדון פיינר את החלטתו: "כבר בסדיר למדתי על פקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה. כשראיתי את פקודות המבצע של מרכבות גדעון, הרגשתי שאין לי ברירה".
הבנתם? כבר בסדיר הוא למד, האדון פיינר. אז אולי הוא לא למד טוב, או קצת שכח, אז אני כאן כדי להזכיר: פקודה בלתי חוקית בעליל, מושג שנטבע ב-1956 בעקבות פרשת כפר-קאסם, במסגרתה נורו למוות עשרות מתושבי הכפר על הפרת עוצר - עוצר שהוכרז רק לאחר שיצאו לעבודת יומם, וממילא לא יכלו לדעת עליו, ומבלי שנשקפה מהם כל סכנה.
אך על-מנת לא לאפשר לכל חייל לעשות דין לעצמו, הקפיד בית הדין הצבאי להגדיר "פקודה בלתי חוקית בעליל" רק ככזו ש"דגל שחור" מתנוסס מעליה, שכל אדם סביר יזהה מיד שמדובר בפקודה פלילית, בלתי חוקית ובלתי מוסרית, "אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת, והלב אינו אטום או מושחת".
אז כדאי לו לאדון פיינר לעדכן את הבנתו. אולי מסטודנט לפילוסופיה אפשר היה לצפות לקצת יותר. אבל באמת, מה אכפת לו, לאדון פיינר, להחליט שכולנו, כל הציבור הישראלי כולו, וכל עשרות אלפי חיילנו שנלחמים ברגעים אלה ממש, איננו עוד אנשים סבירים, עינינו התעוורו, וליבנו נאטם והושחת. העיקר שהוא נותר צדיק ורגיש ויפה. והוא למד כבר בסדיר. ומיד כשראה את פקודות המבצע, הוא "הרגיש" שאין לו ברירה.
זה פרצופו של השמאל הרדיקלי, הצדקני והמתיפיף, האינפנטילי והיהיר בעת ובעונה אחת, המועלה על נס מעל דפי עיתון הארץ, וזה מה שנותר לו להציע - זילות המושגים, זילות השכל, וזילות המוסר.