לפני כחודש וחצי, 25 כלכלנים מובילים בעולם, בהם 12 זוכי פרס נובל, פנו במכתב פתוח לראש הממשלה. המכתב התריע על החרפת המצוקה ההומניטרית בעזה, תוך הטלת אחריות ראשונית על חמאס אבל גם על ישראל שכרגע שולטת בסיוע, והבעת דאגה מפורטת מההשלכות הכלכליות החמורות לישראל כמו סנקציות והורדת דירוג אשראי.
על המכתב השיב ד"ר אופיר פלק, יועצו המדיני של ראש הממשלה. מכתבו של ד"ר פלק, חריף ולא מכובד, מתעלם מהנקודות המרכזיות במכתב הכלכלנים, ומציג תמונה מעוותת. (המכתב במלואו מצולם כאן בארבעה חלקים).
האשמת שווא: הכלכלנים לא טענו ש"ישראל נוקטת במדיניות הרעבה", כפי שד"ר פלק טען. במכתבם, הם התריעו מפני מדיניות של "עיר הומניטרית", וטענו שהיא עלולה "להגביר הרעבה נרחבת". הניואנס הזה אינו עניין של סמנטיקה הוא מהותי. התעלמות מנושא הסיוע: במקום להתייחס לטענות הכלכלנים כי המנגנון הישראלי החליף את זה של האו"ם והוביל ל"תוהו ובוהו" ו"לסכנת חיים", פלק הפנה אצבע מאשימה כלפי האו"ם, תוך הוספת מגוון טענות לא רלוונטיות.
ניתוק מהנושא הכלכלי: הכלכלנים התייחסו לאיומים כלכליים קונקרטיים כמו סנקציות והגירה של כוח אדם מקצועי. במקום להתייחס לכך, פלק בחר להתגאות בעלייה של 50% בשוק ההון הישראלי. עלייה בשוק המניות אינה חזות הכל, רחוק מזה (כפי שהסברתי בפוסט אתמול), ואינה מבטלת את הנזקים האחרים, עליהם התריעו הכלכלנים.
בנוסף, מכתבו של פלק כולל מגוון רחב של אמירות לא קשורות כלל, ומסתיים כך: "בכל מקרה, אל תהמרו נגד ישראל או ראש הממשלה שלה." אמירה זו, כמו שאר חלקי המכתב, ממחישה עד כמה התגובה רחוקה מלהיות עניינית (על נימוס אין בכלל מה לדבר). בקיצור, ברוח שופרות הביביזם, במקום לתת תשובה רצינית ומכובדת לאנשי האקדמיה הבכירים, נבחרה גישה תעמולתית שתכליתה להסיט את הדיון.